כידוע, לפי כותבי הבשורות שבברית החדשה, הצהיר ישו כי: "אל תחשבו שבאתי לבטל את התורה או את הנביאים. לא באתי לבטל אלא לקיים", "אף יו"ד או תג לא יעברו מן התורה", "כל המפר אחת מן המצוות הקטנות, קטן יקרא" (מתי ה, ועוד).

המניע להדגשתו של ישו לחובת קיום המצוות הוא פשוט – מי שמעוניין להיחשב כאדם אשר עליו דיברו נביאי התנ"ך כמשיח, איננו יכול להרשות לעצמו להתכחש לדברי התנ"ך, גם אם רוצה הוא בכך.

והנה, בתורה נאמר כי אסור לאכול חזיר ושרצים (ויקרא יא), ואילו היהודים המשיחיים כלל לא מרגישים מחויבים להוראת התנ"ך, ומתירים לאכול חזיר ועכבר וכל שקץ.

התורה מצווה על ברית המילה: "וּבַיּוֹם, הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ"(ויקרא יב, ב), וגם ציווי אלוהי זה לא ממש מזיז לכנסייה המשיחית..

וכל אלה הן רק דוגמאות מעטות, שכידוע הנוצרים הראשונים (שהיו יהודים) ביטלו את מצוות התורה.

תשובתו המתחמקת של פאולוס (אל הגלטים ג, 25) היא כי לאחר בואו של ישו "אין אנו נתונים עוד למרות האומנת (התורה האלהית)". וטענה זו מופרכת היא מיסודה ורק מעלה גיחוך, שהרי מלבד שהיא סותרת את דברי ישו עצמו שאמר "אף יו"ד או תג לא יעברו מתוך התורה" וכי "כל המפר אחת מן המצוות קטן ייקרא", הנצרות המשיחית מבססת את אמונתה בביאת המשיח מן התנ"ך, ואם היא נשענת על התנ"ך משמע שהיא צריכה להיות נאמנה לכל הכתוב בתנ"ך.

והנה בתנ"ך נאמר במקומות רבים בפירוש שתורה זו תישאר לעולם, ואף פעם לא תינתן מאת האלהים תורה חדשה, והנה שתי דוגמאות מהכתוב לכך: "וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ, לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ, וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ, אָמַר ה', מֵעַתָּה, וְעַד עוֹלָם" (ישעיה נט, כ-כא), וכן על תקופת הגאולה נאמר: "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים. הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם ה'" (מלאכי ג, כב-כג).

מדהים לגלות את גודל הבורות של תלמידי ישו אשר לא שמו לב והזדרזו לבטל בראשית ימי הנצרות דווקא את אותן שתי מצוות נכבדות אשר עליהן הדגיש האלהים בתורתו כי הן ברית עולם ואות לעולם, כלומר שהן מצוות נצחיות – מצוות שמירת השבת ומצוות ברית המילה. וכך נאמר בתורה: "זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ, בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין זַרְעֲךָ, אַחֲרֶיךָ: הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר… וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם, לִבְרִית עוֹלָם" (בראשית יז א-יג), ובמצוות השבת נאמר: "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, בְּרִית עוֹלָם בֵּינִי, וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם" (שמות לא-טז).

הסיבה שהניעה אותם לכך היא בכדי לספח אל דתם כמה שיותר עובדי אלילים, שלא היו מסכימים לקבל דת עם הגבלות וחובות קשים מדי.

כמו שכותב פרופסור יוסף קלוזנר על ההמצאה שישו היה אל שקם לתחייה: "ובִמקום אֶל מת וקם לתחייה שהיה רוֹוְח באמונות האליליות השונות של הזמן, הוסיף (פאולוס).. משיח מת וקם לתחייה" (מישו ועד פאולוס, יוסף קלוזנר כרך ב עמוד 152).

כלומר כדי להתאים את עצמם לעובדי האלילים, הנוצרים הראשונים (שהיו יהודים) המציאו המצאות וביטלו מצוות.

ואם מבטלים מצוות מטעמי נוחות ושיקולים זרים, וודאי שאין מדובר באמת אלוהית.