אם הדתות הגדולות בעולם – הנצרות והאסלאם אין מבוססות על אמת, אז איך זה שהן לא נעלמו מהעולם? הרי שקר סופו להיעלם, אז איך זה שיש מיליארדי אנשים שמאמינים עדיין בדתות האלה ובסיפורים שלהם?
היסוד הפשוט: אין אף עם אחר ש"מתחרה" בהתגלות שהיתה לעם ישראל
האלוהים התגלה לפני כל עם ישראל רק פעם אחת ויחידה בהיסטוריה כדי למסור תורה ומצוות. ספר הספרים תיעד נסים בסדר-גודל ארצי שהאנושות לא ראתה ולא שמעה כמותם קודם לכן או לאחר מכן. רק התגלות בפני עם שלם כורתת ברית עם ה'. אילו היה חל על ברית זו שינוי חלילה, הרי שהיה צריך להודיע על כך בהתגלות כבירה אפילו יותר בפני עם ישראל או אומות העולם.
עצם העובדה שאף דת אחרת ב-3300 השנים האחרונות לא קראה תיגר על ההתגלות ההמונית במקרא, מעידה על כך שברית זו לא התיישנה ולא התבטלה ח"ו. כך התורה דורשת לזכור את ההתגלות בהר-סיני בכל דור ודור, ולהזכיר אותה לבנינו:
"כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם, הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ? הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי? אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ?..וְשָׁמַרְתָּ אֶת חֻקָּיו וְאֶת מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ" (דברים ד, לב מ).
זוהי שאלה נכונה לשאול: לנוכח אמת פשוטה כל כך, כיצד ייתכנו ביליוני נוצרים ומוסלמים בעולם?
אך כדי להשיב על שאלה זו נכונה, עלינו לברר תחילה מי הם אותם נוצרים ומוסלמים, ומי היו אבותיהם.
את מי הצליחו הנצרות והאסלאם לשכנע?
תחילה נציין שעל פי התנ"ך, כמות המאמינים אינה מעידה על אמיתותה של הדת, אלא להפך: "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק יְהֹוָה בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים" (דברים ז, ז), כלומר, עצם זה שהעם היהודי מועט במספרו, הדבר מעיד על כך שאנו עמו הנבחר של ה'. מדוע? כי כך כתוב בתנ"ך, בדיוק כפי שכעת ראינו…
בני דת הנצרות מאמינים בכל כתבי הקודש של התנ"ך היהודי, אך הוסיפו על גביו סיפורים משלהם המספרים על נביא השקר הצלוב, בשמו טוענים לבטל את מצוות התורה. בני דת האסלאם מאמינים גם הם בכתבי הקודש שלנו, אך הוסיפו על גביו את אמונתם בקוראן, בשמו אינם מקיימים את מצוות התורה.
כפי שקל לראות, הנצרות והאסלאם הן חיקוי מאוחר של היהדות, ומתבססות על מתן תורה של עם ישראל בהר סיני. אך כיצד החיקוי הזה נוצר לראשונה? הרי לנו שיעור קטן בהיסטוריה.
הנצרות הקדומה התחילה לפני כ-2000 שנה לערך בידי כת קטנה מאוד של יהודים כופרים שהאמינו שישו הצלוב הוא המשיח, אך כמובן לא הצליחו לשכנע את עם ישראל להאמין באותו האיש. כאשר התייאשו, פנתה כת זו לחפש לה קהל יעד חדש: גויים.
מנהיגם החדש פאולוס התרסי טען לחזיונות חדשים, בשמם כפרו חבריה במצוות התנ"ך מתוך מטרה לצרף אל דתם החדשה את הגויים אשר לא רצו במצוות התורה.
למרות זאת הכת הנוצרית לא מצאה לה מאמינים רבים, וכמעט שנכחדה מן העולם, עד אשר קם קיסר רומי בשם קונסטנטינוס שהצטרף לאמונתם, והוא שהחל להשליט את הנצרות ברחבי האימפריה הרומית, וכך לבסוף בכל אירופה.
האימפריה הרומית שלטה בעולם ביד רמה, והשתכללה מאוד בהישגים מדעיים ופילוסופיים. בתקופה זו החלו הרומאים להתפכח מאמונתם הפרימיטיביות של אבותיהם, שהאמינו באלילים גשמיים היושבים בעננים ומתחת לארץ ומנהלים ביניהם תככים ומלחמות, אמונה זו החלה להחלש בתודעת הרומאים. הנצרות הציעה להם מעתה אמונה הגיונית הרבה יותר מזו שהיתה לאבותם, והיא שבה ואיחדה אותם.
זאת חשוב להדגיש: עבור עובדי אלילים שהאמינו עד כה באלים גשמיים בעלי צורת גוף ויצרים, אשר השתחוו לפסלים – עבורם היתה זו התקדמות גדולה מאוד להכיר במציאותו של אלוהים אחד נצחי ואינסופי שברא את העולם.
כתבי הקודש היהודיים הוסיפו להם חוכמה רבה ומוסר השכל שלא הכירו – לראשונה שמעו על מעשה הבריאה, אדם וחווה, קין והבל, נח והמבול, מגדל בבל, תולדות האנושות, החרבת סדום ועמורה, אברהם יצחק ויעקב, יוסף ואחיו, משה ואהרון, יציאת מצרים, עשרת הדברות, מצוות שבין אדם לחברו כגון הדאגה לעניים ואלמנות ויתומים, וכהנה וכהנה – ההיחשפות לסיפורי התורה הקנתה להם הבנה טובה יותר של העולם ורצון השם מברואיו.
עד אז היו שבויים עובדי האלילים באמונה אנרכיסטית על אלילים אנוכיים העסוקים במזימות ובתככים אישיים, אלים מבולבלים אשר רק לעתים מתייחסים לבני-אדם הפונים אליהם בבקשות, וגם זאת רק מתוך אינטרס. בהתאם לכך החזיקו במוסר סדומי של החזקים השולטים ורומסים תחת כפות רגליהם את החלשים מהם, מתוך תחושה כללית של הפקרות בכל מעשיהם.
רק בזכות היכרותם עם תורת ישראל, נחשפו לפתע לרעיון המדהים של אחדות ה' ותכלית לבריאה, למדו שכל המלאכים והכוחות בעולם פועלים בהרמוניה – לפי תוכנית ומטרה – והם רק שליחים הכפופים למלך מלכי המלכים הקב"ה. כעת הפנימו שיש השגחה פרטית על כל בני האדם, שכר ועונש, דרישות מוסריות מן האנושות, שמעו כי "בנים אתם לה' אלוהיכם" ועוד. רעיונות ומושגים אלה קידמו את תפיסת המציאות שלהם, והגויים שמחו לקבל אותם ללא החיוב המעשי של המצוות.
גם מוחמד, שייסד את דת האסלאם לפני 1400 שנה לערך, ביסס אותה על כתבי הקודש של היהודים, וכמו הנוצרים גם הוא רצה לבטל את חובת המצוות של התורה, והמציא מספר מצומצם של מצוות אחרות בשמו. הישמעאלים בדורו של מוחמד – היו שבטים פרימיטיביים ומפוזרים אשר עבדו פסלים ואלילים שונים במשך אלפי שנים לפניו, כהני-אליל וזובחי אדם אלה לא החכימו עדיין מן העבודה זרה של אבותם, והיו מפולגים בינם לבין עצמם באמונתם הטפלה בפסלים ואלילים שונים.
מוחמד למד מתורת היהודים, והחל להשליט בקרב הישמעאלים את עיקר האמונה הראשון של יהדותנו, האמונה בא-ל אחד שברא את העולם ומשגיח בו, וניפוץ כל האלילים בשמו. עבור שבטים ישמעאלים אלו, היתה זו התקדמות גדולה מאוד להכיר בעובדה שיש בורא אחד לעולם!
זאת חשוב לזכור: הנצרות והאסלאם הצליחו לשכנע אך ורק עובדי אלילים פרימיטיביים להאמין בהם. למרות שניסו להשליט את אמונתם גם בקרב עם ישראל – הם לא הצליחו להמיר את יהדותם של היהודים, שהרי עם ישראל חכמים מחוכמים הם, ולא יחליפו זהב טהור עבור חיקוי זול של עץ ואבן.
אמרו חז"ל: "כל דבר שקר שאין אומרים בו קצת אמת בתחילתו – אינו מתקיים" (סוטה לה, א). השקרים של הנוצרים הקדומים מיוסדים בראשיתם על דברי התורה האמתית שלנו, לכן התקיימו ונפוצו יותר מכל הדתות בעולם. היות שדברי אמת ניכרים, נקודת האמת שבהם היא שהפיצה אותם בכל תודעת האנושות.
בנוסף, דתות אלו לא דרשו מן הגויים לקיים את מצוות התורה ולשנות את כל אורחותיהם, וכך התפשטו בעולם ה"חילוני" של עובדי האלילים ללא קושי. מאחר שלא דרשו כמעט שינוי מעשי, נטמעו בקלות בארצות ותרבויות שונות מאוד זו מזו, והיוו עבורם גורם מאגד.
הגויים אינם רוצים להתגייר, וגם אינם מחבבים יהודים בלשון המעטה, ונרתעים מעול המצוות. אך עד עצם היום הזה, האמונות הנכונות של היהדות מאגדות אותם – הן את הנוצרים והן את המוסלמים.
רבי הרה"ג יעקב סגל שליט"א סיפר לי שטס פעם אחת בחו"ל, ולהפתעתו הרבה הושיבוהו ליד כומר קתולי. האירוניה עשתה את שלה, ושיחה פוריה החלה להתעורר ביניהם באנגלית. מכיוון שרבי אמון על דרכי ההוכחות והראיות, במשך שעות רבות הבהיר לכומר את שקרי הנצרות, הטעויות בברית החדשה וחוסר ההגיון התהומי של עיקרי אמונתם. בסוף הטיסה, סיפר לי רבי כי הופתע מתגובתו של הלה. הכומר התרגש מאוד וקרא לעברו בפרץ של רגשות מבולבלים: "אז מה אתה רוצה שנעשה?! שנישאר בלי כלום? אם אלוהים התגלה אליכם במעמד הר-סיני ונתן לכם תורה, אז למה שלא ייתן גם לנו משהו? מה אכפת לך שנאמין ששלח לנו את הצלוב? גם אם לא הכול אמת, האמונה עדיין נותנת לנו חיבור לאלוהים!"
כנראה שלא היה זמן לרבי לדבר עם הכומר על שבע מצוות בני נח, על האפשרות להיות גוי טוב וצדיק ללא הנצרות. אך מכל מקום למדתי מסיפור זה יסוד חשוב, מדוע ישנם נוצרים ומוסלמים משכילים שממשיכים לאחוז בדתות אלו למרות השקרים הגלויים והשיבושים הגדולים שבהם. בעיניהם עזיבת הדתות הללו כזריקת התינוק ביחד עם המים. אף הם מזהים בתוך הדתות השקריות שלהם את היסודות האמיתיים של יהדותנו הקדושה, ופוחדים לאבד אותם, כי אינם רוצים במקומם חיבור רשמי עם יהדות ויהודים…
זו הסיבה שהנצרות והאסלאם התפשטו בעולם, ומחזיקות מעמד למרות חוסר האמת שבהן, היות ואלו אוחזים ביסודות אמיתיים של תורתנו, אולם ללא עול המצוות. אך מצב זה לא יישאר לעד. כתב הרמב"ם על הנצרות והאסלאם: "(בגלל הנצרות והאסלאם) כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח, ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים, ובעמים רבים ערלי לב… וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום ויינשא – מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום" (הלכות מלכים, פרק יא).
לסיכום:
א. על פי התנ"ך, כמותו המספרית המועטת של עם ישראל נצפתה מראש: "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק יְהֹוָה בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים" (דברים ז, ז), ולכן ריבוי בני דת אחרת אינו מעיד על אמיתותה.
ב.ריבוי בני דת האסלאם והנצרות (המבוססות על היהדות) הוא חלק מתכניתו של בורא עולם להפצת המושג "משיח" באומות העולם, וכך כשהמשיח יגיע כולם ידעו במה מדובר, ויפנימו שהאמת הייתה תמיד עם היהודים.
