בתנ"ך מסופר שכאשר רצין מלך ארם, ופקח מלך ישראל, עלו להילחם באחז מלך יהודה, נפל פחד גדול על המלך אחז וכלשון הפסוק: "וַיָּנַע לְבָבוֹ וּלְבַב עַמּוֹ כְּנוֹעַ עֲצֵי יַעַר מִפְּנֵי רוּחַ" (ישעיה ז, ב). אולם אז מגיע ישעיה הנביא בשליחות ה' אל אחז, ומבשר לו: "אַל תִּירָא, וּלְבָבְךָ אַל יֵרַךְ מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה". וכדי להוכיח כי הניצחון מובטח לו מודיע הנביא למלך כי כל אות שיבקש על כך, יתגשם. המלך מסרב לבקש אות, והנביא משיב בהכרזה על האות להתגשמות נבואתו: "לָכֵן יִתֵּן אֲדֹנָי הוּא לָכֶם אוֹת. הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה, וְיֹלֶדֶת בֵּן, וְקָרָאת [והיא תקרא] שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל. חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל לְדַעְתּוֹ, מָאוֹס בָּרָע וּבָחוֹר בַּטּוֹב. בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר מָאֹס בָּרָע וּבָחֹר בַּטּוֹב תֵּעָזֵב הָאֲדָמָה" (ישעיה ז, יד-טז).
כלומר, הנביא נותן למלך אחז אות לנסיגת האויב ונצחונו, ועל ידי התגשמות האות הוא יוכל לדעת כי נבואתו אמת היא, וכך הוא מבשר לו:
א. רעייתו הצעירה [עלמה] של אחז נמצאת בהריון, וזאת כאשר עדיין לא נודע על כך לאיש עקב היותה בתחילת ההיריון.
ב. היא תלד בן.
ג. מבלי שתדע מאומה על נבואה זו היא תקרא לו מעצמה בשם עמנואל [כשמשמעות השם היא שמאת ה' יהיה זאת לאות כי עמם האל ואין לירא מהאויב].
ד. ילד זה יאכל מעדנים כגון חמאה ודבש, על אף שעכשיו עקב המצור חסרים אפילו מצרכים בסיסיים. עוד בהיותו יונק, בטרם ידע להבחין בין מאכל טוב לרע ולבחור בטוב, תיעזב הארץ מהאויב והמצור יוסר.
כידוע, שלשת המלכים אחז פקח ורצין, וכן הנביא ישעיה חיו בזמן בית ראשון כשש מאות שנה לפני לידת ישו (!), ובוודאי שאין בלידה עתידית בטווח של מאות שנים שום אות עכשוי לאחז על הסרת המצור מעירו.
למה הדבר דומה? דמיינו לכם אדם הנתון בשבי במדינת אויב, ובא אליו אדם ואומר לו: אל תדאג! בעוד 600 שנה ירד שלג באמצע הקיץ, וזה האות שאתה עוד תשתחרר מכאן. האם יש בזה הגיון? לא. אבל זה בדיוק מה שהמשיחיים טוענים.
נתון פשוט וברור זה מוסתר על ידי ראשי הנצרות המשיחית, והם מנופפים לעיני ההמון השטחי בְּפָסוּק אשר הוצא לחלוטין מהקשרו: "הנה העלמה הרה", כאילו הוא עוסק בישו ובאמו. אך כל מי שביקש לדעת את האמת לאמיתה ובדק את הפסוק במקורו, בעט מיד בטענה הנוצרית ובהוכחה הכוזבת שהביאה. ולכן אין ספק כי נבואתו של ישעיה אינה מדברת כלל על לידתו של ישו, ואין שום קשר בין אותה 'עלמה' המתוארת בפסוקים אלו לבין אמו של ישו.
מוסיפים שקר על שקר
לאמיתו של דבר, חלק ממתרגמי התנ"ך הנוצרים עוד הוסיפו חטא על פשע כאשר הם תרגמו את המילה "עלמה" ל-VIRGIN [בתולה], בעוד שכידוע המילה "עלמה" משמעותה אישה צעירה והיא נקראת עלמה גם אם היא בעולה.
למשל, כאשר מובאות בספר משלי (ל, יט) דוגמאות לפעולות המתבצעות מבלי שישאירו אחריהן שום סימן, נאמר: "דרך נשר בשמים" (נשר עף מבלי שישאיר סימן במסלולו), "דרך אניה בלב ים" (אוניה מפליגה מבלי להותיר עקבות במים), "דרך גבר בעלמה" (אינו מותיר סימן משום שאינה בתולה) – הנה במקרה זה כתוב "עלמה" כאשר הכוונה היא דווקא לבעולה!
המילה "עלמה" איננה מילה נרדפת ל"בתולה". רק לאחר שחכמי ישראל הטיחו עובדה זו בפני אפיפיורים ומלכים נוצריים בעת ויכוחים שנכפו עליהם, נכתב בתרגום האנגלי המאוחר:
"UPON THE YOYNG WOMEN", ללא אזכור עניין הבתולה (ניתן לקרוא על כך בהרחבה בספר "ילקוט ויכוחים").
ובעצם "לידת הבתולין" הינה המצאה נוצרית מאוחרת שהושתלה בברית החדשה כדי שיהיה אפשר לטעון שישו הוא אלוהה . ולכן מתוך 27 ספריה, עניין זה מוזכר רק במתי ובלוקס!
מרקוס, יוחנן, פאולוס ושאר כותבי האגרות לא שמעו על לידת הבתולין מעולם.. איך יכול להיות שהם לא מזכירים פרט שכל כך חשוב ליהודים המשיחיים ולנצרות?
מלבד זאת, וכי בעובדה שאשה שאינה נשואה נמצאת בהריון יש איזשהו אות או מופת או הוכחה וודאית למעשה שמיימי?! הרי ייתכן שהיא פשוט נבעלה למישהו בסתר מבלי ידיעתו של איש. האם זה הגיוני שנביא אמת ייתן אות מעורפל ולא וודאי שכזה?! התשובה לכך ברורה לכל בר דעת.
ומסכם ההיסטוריון הנודע פרופסור דוד פלוסר: "סיפור האגדה על לידת ישו בא כדי להסביר באופן גשמי את האמונה הנוצרית כי ישו הוא בן האלוהים" (יהדות ומקורות הנצרות עמוד 21)
