לא הרבה יודעים כי בתקופת השואה כאשר מיליוני יהודים עונו, נרצחו ונשרפו מתוך התעללות זוועתית בילדים ובתינוקות בנשים ובזקנים על ידי העמים הנוצריים באירופה, כגון פולין, צ'כוסלובקיה, הונגריה, אוקראינה, וכו', ובראשם העם הגרמני, פנו אישים שונים ומנהיגים יהודים מכל רחבי העולם החופשי אל העומד בראש הכנסייה הנוצרית, האפיפיור פיוס ה-12, מתוך זעזוע עמוק, וביקשו ממנו להכריז בגנות הרדיפות האנטי-אנושיות כנגד העם היהודי, ולצאת בקריאה לעמים הנוצריים באירופה – אשר רובם קתולים ובוודאי יישמעו להוראת האפיפיור – להפסיק את הרצח הנורא.

במקום תשובה למנהיגי היהודים שלח האפיפיור מברק ברכה להיטלר! (ניתן לקרוא על כך בספרות השואה, ובהרחבה בספר "הצלה בימי שואה" מאת חיים ברלס עמ' 164 והלאה).

לקראת סוף המלחמה, כאשר כל העולם כבר ידע את אשר מתרחש באירופה, קיבל נציג הוותיקן בוושינגטון דו"ח מזעזע המפרט באופן רשמי את הנעשה יום יום ביהודי אירופה, בצירוף קריאה נרגשת לוותיקן לפעול להפסקת הטבח הנורא. בדברי תשובתו לשגריר ארה"ב בוותיקן, מירון טיילור, כתב נציג הוותיקן מתוך היתממות בולטת: "אני מאמין שהדו"ח מזויף. אך אודיעו להוד מעלתו הקרדינל" (תאריך המכתב: 7.3.43).

כאשר פנו ארגונים יהודיים לוותיקן בתחילת שנת 1944 וביקשו מהאפיפיור שיורה לנשיא צ'כוסלובקיה, הכומר ד"ר יוזף טיסו, שלא יגרש את יהודי ארצו לפולין משום שמשמעות הגירוש הוא השמדה במשרפות פולין, השיב להם נציג האפיפיור במכתבו כי: "נשיא הרפובליקה הכומר ד"ר טיסו הבטיח שלא תהיינה רדיפות. התושבים היהודים רק ירוכזו ויישלחו לארץ אחרת", ובמילים אחרות – הוותיקן אישר את משלוח יהודי צ'כוסלובקיה לכבשני אושוויץ.

הרב מיכאל דב וייסמנדל פנה במר לבו אל הארכיבישוף של צ'כוסלובקיה וביקשו שיחוס לפחות על הילדים ויורה שלא לשלוח ילדים לאושוויץ. לתדהמתו, השיב לו הארכיבישוף מבלי לנסות אפילו להסתיר את דעתו: "אין ילד יהודי שנקי מעוון הריגת ישו. על כולם ללכת להשמדה". והאמת היא שהוא בסך הכול רק הביע בקול רם את אשר אנשי הכנסייה הנוצרית על כל פלגיה ומנהיגיה חושבים.

לא נוכל כמובן במסגרת במאמר זה לסקור את כל הטבח, העינויים האכזריים וההשמדות האיומות אשר ביצעה הדת הנוצרית בעמינו – מסעי הצלב, האינקוויזיציה, עלילות דם על ידי נזירים, כמרים ובישופים נוצריים. אך חובה על כל יהודי לדעת בבירור שאם יגיעו אליו שליחי המיסיון הנוצרי הנושאים את השם המטעה "יהודים משיחיים" וחיוך מפתה רחב מרוח על פניהם, יבין מיד כי אין זה אלא כמסכת החיוך "הידידותי" שעל פני השועל הערמומי בבואו להסביר לקורבנו מדוע עליו להתלוות אליו, כאשר כל מגמתו לטורפו. שהרי הוכח כי הדת שבשמה הם באים על כל פיצוליה וכתותיה הינה דת אכזרית שלא בחלה בשום דרך זוועתית כלפינו, אלא שכעת אימצו לעצמם גישה חדשה מאולצת בעלת חיוך צבוע, לאחר שגישתם – המקורית וההיסטורית – כלפי היהודים כבר אינה ברת ביצוע.