אנשי המיסיון המשיחי יודעים שבלתי אפשרי כמעט לנצר יהודי ושיהודים מסרו את נפשם לאורך ההיסטוריה כדי שלא להמיר את דתם, לכן כדי להתגבר על הבעיה הזאת הם מנסים למכור לכם את הברית החדשה כספר יהודי.
אז האם הברית החדשה היא ספר יהודי, או שהיא מבוססת על עבודת אלילים?
הפרופסור הנוצרי אוטו פליידרר טוען שכל ההשקפות של הנצרות הקדומה על לידתו הניסית של ישו, תקומתו מהמתים ועלייתו לשמים, לקוחה מתוך הפולחנים האליליים של עמי המזרח (das ur christent,die entstehung des christentums).
ופרופסור יוסף קלוזנר, חוקר בעל שם עולמי שזכה פעמיים פרס ביאליק לחכמת ישראל כותב: "..האוונגליונים שבידינו, כולם-אף הקדומים שבהם-נתחברו בשעה שהכנסייה הנוצרית הייתה מלאה וממולאה אליליים מכל האומות" (ישו הנוצרי עמוד 198). בכתבה זו נעבור על יסודות האמונה המשיחית, ונראה מה מקורן האמיתי.
לידת בתולין
בעולם האלילי-פגאני יש מעשיות רבות על אישה בתולה שיולדת. נראה דוגמא אחת: על פי האמונה האלילית, האל אפולון עיבר את פֶריקטיונָה לפני שאריסטון בעלה התייחד איתה ונולד להם ילד. ומפתיע לראות שאת הסיפור הזה מביא לא אחר מאוריגֶנֶס (ORIGENES CONTRA CELSUM I P37) שהיה מלומד נוצרי מלפני כ1800 שרצה להוכיח שלידת הבתולין של ישו אכן תיתכן כי היא קיימת גם בעולם האלילי.. כעת שידוע שאין אמת באלילים, זה משמש נגדו..
אל שהתגשם בבשר
ראו את דברי פרופסור קלוזנר: "במיתולוגיה הפוליתאיסטית (אמונה בריבוי אלוהיות) האל הוא לפעמים אדם שנעשה אל ואל שנעשה אדם. האל אפולון, בנו של זאוס, נעשה אדם.. הרקולס האדם.. נעשה אל" (יוסף קלוזנר, מישו ועד פאולוס כרך א עמוד 116).
המעשייה האלילית הזאת מקבילה במדוייק לטענת כת המשיחיים שישו הוא אל שהתגשם בבשר.
"הסעודה האחרונה"- אכילת מאכלים מתוך אמונה שזהו בשרו של האלוהים
בברית החדשה מסופר שישו ערך סעודה ונתן לתלמידיו מאכלים ואמר שזה למעשה דמו ובשרו ממש. סעודה זו נקראת הסעודה האחרונה.
סעודות כאלו מוכרות היטב בעולם המיתולוגיה שעל ידי אכילת ושתית המאכלים האלוהיים, קולט האדם כוחות עליונים. הדבר מזוהה עם האלים דיוניסוס (Dionysos), אטיס, מיתרה ואיסיס.
פרופסור קלוזר כותב: "סעודות קדושות כאלו ידועות לנו.. לפנינו תופעה שאי אפשר היה שלא תשפיע על סעודת הערב האחרונה של ישו.. על ידי השפעה אלילית מסתורית זו של סעודה קדושה" (יוסף קלוזנר, מישו ועד פאולוס כרך א עמוד 124).
מה שהתחיל כסעודה, התפתח על פי כת המשיחיים לעבודה זרה.
דקירת ישו "האל" ועלייתו מן השאול
ספרי הבשורה מספרים שישו נצלב יחד עם עוד שני פושעים אחרים ונדקר על ידי חייל ושתת דם. ועל פי יוחנן אמו של ישו נכחה שם. ולבסוף הוא יורד ועולה מן השאול. שימו לב למקבילה הפגאנית המובאת בספרו של התיאולוג הגרמני יוהנס לייפולד:
האל הבבלי בֶּל-מרודך נתפס, נידון ומוכה, ויחד עם פושע נוסף הוא נשלח למיתה, לאחר שפושע אחר משתחרר. לאחר מכן אשה מנקה את הדם השותת מלבו של האל שכנראה נדקר ברומח או בכידון. לבסוף הוא יורד ועולה מן השאול. כמו כן גם האל אוריפאוס ירד שאולה ועלה בחזרה (j.leipoldt sterbende und aunferstehende 1923 s.9). וכל מילה נוספת מיותרת..
קימה מן המתים לאחר הקבורה
פרופסור קלוזנר כותב שהאלילים המצויים במיתולוגיה האלילית מתים וקמים לתחייה. לדוגמא: אוסיריס במצרים, אדון בכנען, אטיס ובל מרודך. ויש מקבילות גם ליציאה מתוך הקבר כפי שמופיע בברית החדשה (מישו ועד פאולוס כרך א עמוד 113).
ההיסטוריון הבלגי פרנץ קומנט מוסיף שגם האל דיוניסוס (Dionyso) מת וקם לתחייה (cumont pp 108-112).
ישיבה ליד כסא הכבוד
הברית החדשה טוענת שישו עלה לשמים וישב לימין אלוהים.
הפרופסור זילנסקי מציין שהאל אפולון, בנו של זאוס, נעשה אדם ולאחר מכן עלה לשמים ומאז נשאר שם על יד "כסא הכבוד" של זאוס (th. zielinski c.o pp 19-24)
אל שמכפר כקורבן על חטאי האדם
על פי הברית החדשה ומאמיניה ישו מת כקורבן המכפר על חטאי האדם.
הסופר הצרפתי אדוארד דֶז'ורדין כותב במפורש שיש ידיעות שהיו מקריבים אל קורבן המכפר בעד העם וחטאיו, והאל היה קם לתחייה (Dujardin Eduoard le dieu jesus 1927 pp81-214).
האובססיה לדם
וגם כל האובססיה שיש למיסיונרים עם הדם של ישו קשורה לפגאניות.
בעולם העתיק היה מנהג משונה הקשור לאלילה מָה בִּילוֹנה, שבו אדם היה נכנס לתוך בור המכוסה מלמעלה בעצים נקובים, ועל העצים היו מציבים שור והיו חותכים את החזה שלו עם רומח והדם של השור היה נשפך לתוך הבור שם נמצא האדם, ועל ידי כך הוא נטהר ושב לחיים חדשים ונעשה אדם-אל. ממש כמו ישו.. (prudentius peristephanus 1006-1050 ראו גם: comont o.c pp 63-64)
ועל השילוש האלילי לא צריך להוכיח כלום, כי ברור שזו עבודה זרה של ריבוי אלים. מכל מקום יש באתר זה כתבה נפרדת על השילוש.
אז איך חברי המיסיון המשיחי מסבירים את כל ההקבלות הללו? האם זה במקרה?
הם מנסים לתרץ באופן נואש ואומרים שלא מדובר שהנצרות הֶעֶתיקה מהמיתולוגיה האלילית, אלא המיתולוגיה היא זו שהֶעֶתיקה מהנצרות..
תירוץ אומלל בכל קנה מידה, אבל ניתן לפרופסור קלוזנר לענות להם: "הדעה שהאל יכול למות ולשוב לתחייה הייתה קיימת מאות בשנים קודם צמיחתה של הנצרות, והייתה רווחת בעולם האלילי אף בעצם שנות צמיחתה של זו (הנצרות)" (יוסף קלוזנר, מישו ועד פאולוס כרך א עמוד 115)
וזו גם דעת פרופסור אביעד קליינברג מאוניברסיטת תל אביב ורבים אחרים. (הנצרות מראשיתה ועד הרפורמציה, אביעד קליינברג עמוד 36-37).
לכן אל תאמינו למיסיון המשיחי-נוצרי שרוצה שתאמינו ליסודות אמונה שנקבעו על ידי הכנסייה הקתולית, ומסתיר מכם את האמת.
