התורה עצמה מלאה מקצה לקצה בהוכחות ברורות לקבלתה מבורא העולם בלבד ולא על ידי בן אנוש. ניתן להוכיח זאת בקלות באמצעות אספקטים ורבדים שונים;
א. הן במישור המדעי, המביא ראיות רבות המאששות עוד ועוד עם התפתחות המדע את הנטען בתורה.
ב. הן במישור הלוגי, על ידי הוכחה פשוטה המראה כי בן אנוש לא היה יכול לשתול ספר זה ולהציגו כאלוהי.
ג. הן על ידי נבואות רבות ושונות, שהתגלו כנכונות, אף שבזמן מסירתן היו נראות כבלתי-הגיוניות וסותרות את הטבעי.
ד. הן על ידי צפנים המוצפנים בתורה, בעלי סבירות אפסית ומקריות שאינה מתקבלת על הדעת.
ה. והן על ידי סוד אותיות לשון הקודש המוכיחות באופנים שונים את האלוהיות שבהן, כמו חישובי גימטריות מדהימים, מחקרים מדעיים שונים וחישובים מתמטיים מגוונים, המציגים תוצאות בלתי סבירות ובעלות סיכוי אפסי.

מלבד הוכחות רבות לאמיתות התורה שקצרה היריעה מלהכילן, קיימות הוכחות רבות המעידות על יצירת הבריאה על ידי כוח עליון וקיומו של עולם רוחני, כמו תיעודים שונים המוכיחים ללא ספק את קיומה של מציאות רוחנית בעולמנו – סיאנסים (אסור לעשות ע"פ היהדות), חלומות בהם מופיע נפטר עם מידע שהחולם לא ידע עליו והתאמת, רגרסיה בהיפנוזה לגלגולים קודמים בה מתבררים פרטים אמתיים על אדם שנפטר או שהמהופנט מדבר בשפה אותה הוא לא מכיר בחייו הנוכחיים, תיעוד של גלגול נשמות, תיעוד אנשים שחוו מוות קליני ומתארים את שהתרחש בחדר בזמן שהיו ללא הכרה.
מלבד זאת, טיעון לוגי פשוט ביותר מציג את חוסר האפשרות של בריאת היקום באופן מקרי – מורכבות גוף האדם ומורכבות הבריאה עצמה מעידה כי קיים יוצר שתכנן וברא כל זאת. כשם שלא ניתן לטעון שמחשב מתוחכם נוצר במקריות על ידי פיצוץ, על אחת כמה וכמה שלא ניתן לטעון כזו טענה הבלית על הבריאה עצמה.

וכך טען האסטרונום החוקר המפורסם סר פרדריק הוייל: הסיכוי שהיקום נוצר במקרה, שווה לסיכוי שסופה שעברה במגרש גרוטאות תייצר מטוס בואינג 747 תקין ומוכן לטיסה..

נציג בפניכם 8 עובדות בלבד לאמיתות התורה ומסירתה על ידי בורא עולם, למרות שדי ולו בהוכחה אחת בלבד בכדי להבין שהתורה בשום אופן לא הייתה יכולה להיכתב על ידי בן אנוש.

1. התורה מכירה את כל סוגי הדגים ויצורי הים הקיימים בעולם ומצהירה: "כל דג שיש לו קשקשת – מובטח שיהיה לו סנפיר"

כאשר משה רבנו עלה להר סיני, הקב"ה לימד אותו במשך 40 יום ולילה את הביאור לתורה שבכתב שהינה למעשה התורה שבעל-פה.
התורה שבעל-פה נמסרה למשה רבנו והועברה בעל פה מדור לדור – עד שהועלתה על כתב לפני כאלפיים שנה על ידי רבי יהודה הנשיא בספרי המשנה.
אף בתורה שבכתב מצוין כי נתנו במעמד הר סיני שתי תורות – תורה בכתב ותורה בעל פה:
"אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד משֶׁה" (ויקרא, כו, מו).

התורה שבעל פה קובעת חוק טבע בבריאה: כל דג שיש לו קשקשת – בהכרח יש לו סנפיר.
והנה לשונה במשנה שבמסכת נידה (פרק ו, משנה ט) האומרת: "כל שיש לו קשׂקשׂת – יש לו סנפיר, ויש שיש לו סנפיר – ואין לו קשׂקשׂת". כלומר, התורה אומרת כי כל דג שיש לו קשקשת, יהיה לו וודאי סנפיר. אבל הימצאותו של סנפיר בדג, לא מצביע על כך שיהיה לו בהכרח קשקשת.

רק מי שברא את העולם יכול היה לדעת בוודאות מוחלטת אילו זני דגים קיימים בעולם.
יש לציין כי עולם המדע משקיע במשך עשרות שנים כספים רבים בחקר התת-ימי ועד עצם יום זה התגלו 34,300 זני דגים.
כל הדגים שהתגלו בעבר ושממשיכים להתגלות ממתן תורה ועד עצם יום זה, במשך 3333 שנה, מעולם לא סתרו חוק טבע זה.
אילו היה זה בן אנוש המנסה להשתיל ספר ולטעון כי הוא שמימי, וודאי שהוא לא היה מציין בספר זה עובדה העלולה להתבדות, שכן די למצוא ולו טעות אחת בספר כדי לבטלו מהיותו אלוהי.
לא קיים בן אנוש היכול לדעת ידיעה מעין זו, אלא רק זה שברא את העולם ובידו השליטה המלאה בטבע.

2. התורה מכירה את כל החיות והבהמות הקיימים בעולם וקובעת: "בכל בעלי החיים הקיימים: העלאת גירה והפרסת פרסה יהיו תלויים זה בזה. כלומר, בהתקיים האחד – השני וודאי יתקיים, ואם לא קיים האחד – וודאי לא יתקיים השני. וזאת מלבד ארבעה בעלי חיים שבהם יש סימן אחד בלבד והם: גמל, שפן, ארנבת וחזיר"

בתורה נכתב: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר אֲלֵהֶם: דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ: כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ: אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם: וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה לֹא יַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם: וְאֶת הָאַרְנֶבֶת כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה טְמֵאָה הִוא לָכֶם: וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה וְהוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר טָמֵא הוּא לָכֶם" (ויקרא, יא, א ז).

התורה אומרת כי קיימים שני סימני טהרה בחיה הכשרה:
א. הפרסת פרסה, כלומר שפרסות רגליה הן שסועות ולא מקשה אחת.
ב. העלאת גרה, כלומר העלאת האוכל בשנית לאחר בליעתו הראשונה.

התורה מגלה לנו כי בכל חיה הקיימת בעולמנו, מלבד ארבעה בעלי חיים אותם התורה מציינת, בהכרח שימצאו שני סימני הטהרה יחדיו או שלא ימצא אף אחד משני סימני הטהרה. כלומר, קיומו של סימן טהרה אחד מצביע על קיומו של סימן טהרה שני. והיעדרו של סימן טהרה אחד מצביע על היעדרו של סימן טהרה שני.
דהיינו, סימני הכשרות תלויים זה בזה – או שיהיו שני סימני הטהרה או שלא יהיה אף אחד מהם.

התורה מתחייבת ומצהירה כי בכל העולם כולו קיימים רק ארבעה סוגי חיות יוצאי דופן בהם קיים סימן טהרה אחד בלבד, אותם היא מפרטת:
הגמל, השפן והארנבת בלבד הם מעלי גרה ואינם מפריסים פרסה
החזיר בלבד הוא מפריס פרסה ואינו מעלה גרה.

(הארנבת והשפן (מה שנקרא בימינו ארנבון) מעלים גרה באופן מיוחד הנקרא בשפה מדעית cecotrophy, על ידי הוצאת כדורי מזון מפי הטבעת לפי החיה. ואין מדובר על צואה, מכיון שהיא מופרשת באופן נפרד ונראית שונה מכדורי המזון הללו. וזהו סוג של העלאת גרה האמורה בתורה המתקיים בשפן (ארנבון) ובארנבת).

מיותר לציין כי אין בן אנוש המסוגל להתחייב לדורי דורות בעובדה הדורשת ממנו להכיר את כל סוגי בעלי החיים הקיימים ברחבי הגלובוס.
במהלך כל ההיסטוריה ולאורך כל מחקרי עולם המדע לא נמצא אף בעל חיים שסתר את הכתוב בתורתנו הקדושה. מעולם לא נמצא בעל חיים שקיים בו סימן טהרה אחד בלבד, חוץ מאותם ארבעה בעלי חיים אותם ציינה התורה.

3. ידיעת מספר הכוכבים (גם בתקופות שנראה הדבר כמופרך)

בתרבויות הקדומות, טרם התפתחות המדע והשתכללות אמצעי הטכנולוגיה, לא הייתה אפשרות להעריך את מספר הכוכבים בשמים. האסטרונומים הלא-יהודים בעת העתיקה טענו כי קיימים בין 4,000 ל- 6,000 כוכבים ביקום.
לעומתם, חכמי התלמוד (שנכתב לפני כ- 1,500 שנה) טענו למספר בסדר גודל קיצוני: 1,064,340,000,000,000,000 כוכבים בעת בריאת העולם (כלומר, בקירוב 10 בחזקת 18).

והנה לשון הגמרא: "אמר לה הקב"ה: בתי, 12 מזלות בראתי ברקיע, ועל כל מזל ומזל בראתי לו 30 חיל, ועל כל חיל וחיל בראתי לו 30 לגיון, ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו 30 רהטון, ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו 30 קרטון, ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו 30 גסטרא, ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו 365 אלפי רבוא כוכבים כנגד ימות החמה, וכולן לא בראתי אלא בשבילך, ואת אמרת עזבתי ושכחתני…" (מסכת ברכות, דף לב, עמ' ב).
הגמרא מביאה את אומדן הכוכבים על ידי חישוב של הכפלת המספרים במערכות מסודרות הקיימות ביקום, כגון: גלקסיות, צבירים, צבירי-על וכדומה.

כיום, קיימים מחשבים משוכללים המחשבים מספרים אסטרונומיים דרך לוויינים המעבירים תמונות מהחלל. ככל שהמדע מתפתח ומתקדם, כך שיעורו למס' הכוכבים מתקרב יותר ויותר למספר הנקוב בתורתנו הקדושה.
כיום המדע טוען כי קיימים 1,000,000,000,000,000,000,000 כוכבים (כלומר, 10 בחזקת 22).
יש לציין כי חישוב נאס"א אינו אלא הערכה גסה המבוסס על מדגמים בלבד מהחלל. לעומת זאת, התורה הקדושה לא מתבססת על מדגמים, אלא מגלה לנו את מציאות העולם המדויקת מפי מי שאמר והיה העולם.

בתורה קיימות ידיעות מדעיות רבות אשר התגלו רק בדור האחרון עם התפתחות אמצעי הטכנולוגיה. מדובר בידיעות שאין כל אפשרות לדעת אותן אילולא אותם אמצעי מכשור חדישים הקיימים בעולם המדע.

4. התחייבות של בורא עולם: שמרו שמיטה באדמותיכם והיבול יצמח פי 3

בכל מחזור של 7 שנים, השנה השביעית היא שנת שמיטה בה הקב"ה מצווה להפקיר את אדמת ארץ ישראל ולא לעשות בה כל מלאכה (מלבד מלאכות הכרחיות למניעת דבר אבד).
הקב"ה מבטיח לשומרי שנת השמיטה בארץ ישראל כי בשנה השישית (שנה אחת לפני שנת השמיטה) האדמה תצמיח פי 3 תבואה מאשר בשנה רגילה – וזאת עבור השנה השישית עצמה, השנה השביעית בה לא עובדים את האדמה, ועבור השנה השמינית שכן בשנה הקודמת האדמה לא עובדה.

והנה לשון התורה: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם–וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לה'. שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ–שַׁבָּת, לה' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר. אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר, וְאֶת-עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר: שְׁנַת שַׁבָּתוֹן, יִהְיֶה לָאָרֶץ… וְכִי תֹאמְרוּ, מַה-נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת: הֵן לֹא נִזְרָע, וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת-תְּבוּאָתֵנוּ. וְצִוִּיתִי אֶת-בִּרְכָתִי לָכֶם, בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית; וְעָשָׂת, אֶת-הַתְּבוּאָה, לִשְׁלֹשׁ, הַשָּׁנִים" (ויקרא, כה, א כא).

במידה ואדם ינסה להשתיל ספר במהלך ההיסטוריה ויטען כי הוא התקבל מבורא עולם, וודאי שאין הוא יעז לרשום בספר זה הבטחה נבואית מעין זו הקובעת לפחות גידול של פי 3 בתבואה במחזוריות קבועה של 7 שנים. הרי, די שההבטחה לא תתקיים בכדי להפריך שמדובר בספר אלוהי.
רק זה ששולט בבריאה כולה ובחוקי הטבע הוא זה שיכול לתת הבטחה כזו.

ואכן מתקבלות עדויות של שמירה וברכה בפרנסתם של חקלאים שומרי שמיטה והנה מקצתן:
א. רבה של מושב קוממיות, הרב בנימין מנדלזון, מספר כי לאחר שנת השמיטה תשי"ב לא היו במושב חטים ראויים לזרוע, ולכן נאלצו לזרוע חטים שבורים ומתולעים משנה שישית שכלל לא ראויים לזריעה – ודווקא מהם הייתה הצלחה מרובה בתבואה.
ב. עוד סיפר הרב בנימין מנדלזון כי בשנת שמיטה תש"ט הגיע ארבה לכפרים הסמוכים לקוממיות שכילה את יבולם וכאשר הארבה הגיע לגבול קוממיות הוא נסוג ולא פגע כלל בשדותיהם.
ג. אנשי הסוכנות היו מרכזים בסוף כל שנה את כמות היבול שצמחה בכל פרדס על מנת לדעת אם הוא ריווחי.
בשנה השישית לשמיטה כאשר איש הסוכנות התקשר לקבל דיווח ממושב קוממיות – הוא לא האמין למשמע אוזניו וביקש להגיע על מנת לבדוק זאת. הוא שאל בתדהמה כיצד זכה המושב לכמות הגדולה פי 3 בתבואה מהמקובל, והרב ציין בפניו את הברכה אותה הקב"ה מבטיח בשנה השישית לשומרי השמיטה.
ד. החקלאי יהודה פיוניר ממושב "תלמי אליהו" זכה לפיצוי כספי אדיר דווקא בשנה השישית מחברת ריסוס שפגמה בשדהו.
ה. חקלאי מתחיל בשם נפתלי טובים ממושב "נחלה" שבאזור לכיש החליט לשמור דיני שנת שמיטה בשדהו. הוא זרע בקיץ של שנה שישית כרובי-קופנהגן שזקוקים לקור עז בכדי לגדול ואילו אז היו אלה ימות הקיץ החמים.
הכרובים צמחו והיו לגדולים ויפים. לא זאת בלבד, אלא שמתחת לכל כרוב גדול צמחו שני כרובים נוספים – גילוי נפלא של הברכה המשולשת בשנה השישית.
מדריכי חקלאות, חברים ובני משפחה הגיעו לשדהו של נפתלי בכדי לראות את הנס גדול וחלקם אף התעורר לתשובה בעקבות כך.
כיום, נפתלי טובים משמש כרב "המרכז הארצי לחקלאים שומרי שמיטה".
ו. הרב שניאור ריוח ממושב בית עוזיאל מספר כי בשנת שמיטה ירד ברד כבד באזור המועצה האזורית גזר שהזיק לכרמים בשווי של 8 מיליון ₪, ובמושב בית עוזיאל בו שומרים שמיטה לא נגרם שום פגע ביבול.
ז. חקלאי ממושב כפר שמואל שקיבל על עצמו שמירת דיני שנת שמיטה נדהם לגלות בשנת תש"ס, שנה שישית לשמיטה, כי היבול בשדה שלו היה לפי 10 מאשר כמות היבול מהשנה הקודמת.
ח. מושב שדה אילן בו שומרים שמיטה ראו לאחר שנת השמיטה תשמ"ז ברכת ביבולם לעומת שדות סמוכים בהם לא שמרו שמיטה.
ט. התפרסמה בעיתון "המודיע" בתאריך 27.10.00 עדותו של הרב שמואל טראוב, דיין בבימ"ד בעלזא בבני ברק, כי ביקר בשנת תש"ס, הלוא היא שנה שישית, בשדה תבואה במושב מבוא חורון בו שומרים שמיטה, בעת קצירת החיטים לשם הכנת מצות שמורות לחג הפסח. החקלאים והקוצרים ציינו בהתפעלות כי התבואה בשדה זה צמחה פי 3 ביחס לשנים אחרות.
י. נמצא פער אדיר ביבול בין שני שדות חקלאים צמודים במושב דלתון הנוהגים באותה שיטת עבודה מהזריעה ועד הקצירה ואף קונים זרעים מאותו סוכן – כשהאחד שומר שמיטה והשני אינו שומר שמיטה.
יא. הרב משה יעקב סיגלר העיד כי במושב "תלמי אליהו" נמנעו מלעשות "גיזום פרחים" שהיא עבודה הכרחית להצלחת הפרחים ודווקא הם אלו שהצליחו והיו להם 30,000 פרחים יותר מאשר אלה שגזמו.
יב. מנהל הפרדסים, מר ויגודסקי, העיד כי היבול במושב קוממיות בו שומרים שמיטה הצליח הרבה יותר מ- 12 פרדסים אחרים אותם הוא מנהל שלא שומרים בהם שמיטה.
יג.  בשנת תשס"א התבצע מסיק הזיתים של יבול השנה הקודמת, תש"ס, הלוא היא שנה שישית.
קריין החדשות ברדיו הממלכתי נשמע אומר בתאריך 04.11.00 בשעה 24:00, ו' חשון תשס"א: "מגדלי הזיתים מדווחים כי היבול גדל השנה פי 3, וצופים אף לשמן באיכות טובה יותר מאשתקד". פלא נוסף הוא שהשנה הקודמת, תש"ס, הוכרזה כשנת בצורת.

5. בתורה קיימים פסוקים שהימצאותם מוכיחה כי התורה ניתנה במעמד הר סיני לעיני כל עם ישראל, ולא הייתה יכולה להישתל על ידי בן אנוש לאורך ההיסטוריה

התורה מכילה פסוקים בהם תיעוד נוכחותם של מקבלי ספר התורה במעמד הר סיני. התורה מתארת את התגלות הקב"ה לעיני מיליוני העם היהודי שראו את הקולות ושמעו מפי הגבורה.
וודאי שאף אדם המנסה להשתיל ספר במהלך ההיסטוריה ולטעון להיותו שמיימי לא יכתוב בַּסֵּפֶר שלו, שזה שמקבל ממנו את הספר נכח בעצמו במעמד שלא היה ולא נברא, משום שברגע שאותו אדם יפתח את הספר ויקרא תיאורים שקריים המציינים את נוכחותו במעמד שהוא לא היה בו – הוא לא יסכים לקבל ספר זה, ובמיוחד כאשר מדובר בספר שדורש מחויבות לקיומן של הרבה מצוות הכתובות בו.

במידה ואדם היה מנסה להשתיל ספר לאורך ההיסטוריה ולטעון כי קיבלו מבורא העולם, וודאי שהוא לא היה מוסיף פסוקים המתארים חוויות שקריות הנטענות כלפי מקבל הספר עצמו שהיה דוחה אותן מיידית, וברור שלא תיאור כביר של התגלות אלוהית במעמד המוני של מיליוני איש.
מסיבה פשוטה זו, לא קיימת מלבד היהדות אף דת או כת עלי אדמות הטוענת להתגלות אלוהית למול מיליוני איש – משום שלא ניתן להחדיר טענה מסוג זה. אי אפשר לשתול בהיסטוריה אירוע של התגלות אלוהית לעיני מיליוני איש אילולא שהתקיים. לכן, כל יתר הדתות טוענות להתגלות אלוהית לאדם בודד בלבד.

והנה חלק מהפסוקים המבטאים את נוכחותם האישית של מקבלי ספר התורה:
"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אלוהיכם… לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אלוהיך וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר ה' אלוהיך כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם" (דברים, כט, ט-יא)
"אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם" (שמות, כ, יח)
"אַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְעֵינֵיכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ" (דברים, כט, א)
"לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת ה' אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים. פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" (דברים, ה, ג-ד)
"אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא  האלוהים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ. מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה וּדְבָרָיו שָׁמַעְתָּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" (דברים, ד, לה-לו)
"רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ. יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אלוהיך בְּחֹרֵב בֶּאֱמֹר ה' אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן" (דברים, ד, ט-י)
"כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אלוהים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי" (דברים, ה, כב)
"הַיּוֹם הַזֶּה רָאִינוּ כִּי יְדַבֵּר אלוהים אֶת הָאָדָם וָחָי" (דברים, ה, כ)

ואי אפשר לטעון שאולי יום אחד הגיע אדם רמאי, עם ספר תורה שכתב והמציא בעצמו, וטען כי התורה אכן ניתנה במעמד הר סיני מול מיליונים, אך היא נשתכחה והוא מצא אותה והוא העביר אותה לנו, וכך הוא הצליח להכניס את התורה לעם ישראל. כאמור, זה לא ייתכן, כי אז מספיק רק להסתכל בתורה ולראות כי כתובה בה הבטחה שהיא לעולם לא תשכח, והנה לשון התורה: "וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעו" (דברים, לא, כא).
אז אם בתורה כתוב שהיא לא תשכח, כל אחד שיבוא ויאמר שהיא נשכחה וכעת הוא מצא אותה מייד מתגלה כרמאי, ולא יקבלו ממנו את הספר. ומכאן רואים שספר זה בלתי ניתן להשתלה במהלך ההיסטוריה.

הפסוקים המובאים בתורה שוללים כל טענה כי התורה נכתבה לאורך ההיסטוריה על ידי בן אנוש שהצליח לשכנע את העם היהודי לקבל אותו. הם מהווים מנגנון הגנה נגד טענה של זיוף הספר.

6. בתורה קיימים צפנים מקודדים לגבי כל פרט בבריאה משחר ההיסטוריה ועד סוף הדורות. בצופן מתקיימת סמיכות ביטויים מקודדים הקשורים זה לזה שהינה תופעה בעלת הסתברות אפסית

אחת התופעות מעוררות התפעלות היא קיומם של צפנים מקודדים לאורך ספר התורה.
קיימות צורות קידוד רבות אותם חכמי ישראל מכירים עוד ממתן תורה, אך אנשי המדע כיום מכירים צורת קידוד הנקראת 'דילוג אותיות'.
הצפנים נוגעים בכל תחום ותחום, כגון: מאורעות (מוצג בסמיכות או בהצטלבות לביטויים מוצפנים של פרטי המאורע), אישים ודמויות (מוצג בסמיכות או בהצטלבות לביטויים מוצפנים של מאורעות חייהם, תאריכי לידה ופטירה ועוד), דיני מצוות מהתורה שבעל פה, עולם הצומח ועוד.

הפיזיקאי דורון ויצטום, והמתמטיקאי פרופ' אליה ריפס מן המכון למתמטיקה באוניברסיטה העברית, ערכו מחקר מדעי על הצופן התנכ"י שזכה לפרסום נרחב בעולם המדע ובכלי התקשורת.

אחת התופעות הייחודיות לספר התורה מבחינת הצפנים המקודדים בה היא סמיכות בביטויים הקשורים זה לזה.
במחקר הצופן התנכ"י הכינו רשימה בת 34 זוגות ביטויים הקשורים ביניהם: שם האדם ותאריך לידתו או פטירתו, ובדקו אם קיימים ביניהם מפגשים סמוכים.
כותב ד"ר משה כץ בספרו "באותיותיה נתנה התורה" אודות מחקר הצופן: "נבדקו כל 34 צמדי הביטויים מהרשימה. חושב ערכו המספרי של כל מפגש ומפגש. הממצאים הראו כי הסיכוי להתרחשותם של מפגשים כאלו במקרה הוא בסדר גודל של 10 בחזקת 17- !" דהיינו, סיכוי אפסי ביותר.

עוד כותב ד"ר משה כץ כי נערכו בדיקות לצורך השוואה בהן ניסו למצוא בצורה מקודדת של 'דילוג אותיות' (אחת משיטות ההצפנה) סמיכויות של ביטויים קשורים בטקסטים ארוכים נוספים, כגון: ספר השווה באורכו לספר התורה או בטקסט ספר התורה כאשר התבצע בו שינוי סדרי האותיות בצורה רנדומלית על ידי מחשב, ונמצא כי התופעה של סמיכות ביטויים קשורים בצורה המקודדת 'דילוג האותיות' לא מתקיימת כלל בטקסטים אחרים.

התגלית זכתה לפרסום רב בקרב אנשי המחקר בעולם עם התרחבות המחקר.
הרולד גאנס, מפענח צפנים בכיר בפנטגון, קיבל לידיו את הממצאים ואמר: "צמרמורת חלפה בגבי… באתי להפריך את הצופן, ובסופו של דבר הוכחתי אותו".
רוברט ג' אומן, חבר באקדמיה למדעים של ארה"ב, בדק את המחקרים שבוצעו על נושא הצופן התנכ"י וציין: "מבחינה סטטיסטית זהו הרבה מעבר לנדרש בדרך כלל. אמות המידה המחמירות ביותר שהוחלו אי פעם הן בין 1 ל- 1,000. התוצאות של פרופ' ריפס משמעותיות לפחות ברמה של 1 ל- 100,000. פשוט לא רואים תוצאות כאלה בניסויים מדעיים רגילים. הצופן התנכ"י הוא פשוט עובדה".

לא נותר אלא להסכים כי יש כוח עליון שצפה וידע את כל עתיד והתרחשות הבריאה והצפין זאת בצורות בלתי-אנושיות בתוך פסוקי התורה.

7. בתורה קיימות נבואות רבות שהתגשמו לאורך כל ההיסטוריה

בתנ"ך קיימות נבואות רבות המתפרסות על פני אלפי שנים. חלק מהנבואות מציינות אירועים מותנים שיקרו באם בני ישראל ינהגו בדרך מסוימת, וחלק מהנבואות מציינות אירועים בלתי-מותניים שיתממשו בכל תרחיש.
הנבואות שנמסרו לא היו עבור העתיד הקרוב בלבד, אלא ניבאו התרחשויות לאורך עתיד בן אלפי שנים. זאת ועוד כי חלקן הגדול של הנבואות בישרו ידיעות שנשמעו כמופרכות בעת מסירתן. והנה, למרות שהנבואות שנמסרו לפני אלפי שנה נראות כבלתי הגיוניות ולא סבירות בזמנן – המציאות מוכיחה פעם אחר פעם את התממשותן.
רק "קורא הדורות" הוא בורא העולם מסוגל לדעת מראש את שיקרה ולהתחייב להתגשמות כל אחת ואחת מבין הנבואות שמסר.

הנבואות מבשרות ידיעות רבות ושונות, כגון: אירועי הגלות הראשונה, מס' שנות הגלות הראשונה, חורבן אימפריית בבל, אירועי הגלות השנייה, נצחיות עם ישראל, שמירת רכושם של העולים לרגל, הכותל המערבי לעולם לא ייחרב, מלחמת העולם השנייה, נצרות ואיסלאם, הקמת מדינת ישראל, הובלת היהודים בתחומים שונים, קיבוץ גלויות, תעופה אווירית ועוד.

8. סוד אותיות הקודש מעיד על האלוהיות שבהן

השפה העברית המקורית, לשון הקודש, הינה השפה היחידה שמקורה בבורא עולם.
התורה ניתנה בשפת הקודש וזו הייתה השפה המדוברת מאדם הראשון ועד דור מגדל בבל.
לשון הקודש הינה לשון בעלת מהות ולא שפה הסכמית כשאר שפות אומות העולם.
אותיות הקודש נוצרו על ידי הבורא והן למעשה צופן הבריאה שמהן נברא היקום כולו בצירופי אותיות על ידי הקב"ה.
באותיות עצמן טמונים סודות כבירים ובכוח כל אות ואות לפעול פעולות רוחניות בעולמות עליונים. הן טומנות בתוכן הארות וכוחות רוחניים אותן הטביע הקב"ה.
נציין מחקר מדעי מפעים המציג את הבלתי-סביר באותיות הקודש: "גם ספקנים גדולים בדבר מקורן העל-אנושי של אותיות הקודש העבריות והיותן חלק בלתי נפרד מהבריאה, שינו את דעתם בעקבות מחקרם של יעקב גוגנהיים, וכן חיים אלבז ואלישע זרביב ואחרים, אשר ניתחו הקלטה של הגיית אותיות שונות בתוכנה רגישה המפענחת תדרים של תנודות קול, ומציגה על המסך תרשים חזותי בהתאם לתדרים. במחקר התברר למרבה התדהמה כי בעוד שהשמעת הצלילים של האותיות הלטיניות יצרו (כצפוי) על גבי המסך תרשימים שונים שאין להם שום קשר לצורת האותיות הלטיניות, השמעת צלילי האותיות העבריות יצרו על המסך צורות גראפיות הזהות לצורת האותיות העבריות!
הסבירות לתוצאה כזו זהה לסבירות שהגיית המילה "חולצה", תיצור צורת חולצה על גבי המסך…" (מתוך ספרו של הרב זמיר כהן, "הצופן").