לפי הטענה המשיחית-נוצרית, רק דם שנשפך יכול לכפר על חטאים ולכן דמו של ישו מכפר על חטאי האנושות.

לטענתם זה אפילו כתוב בתנ"ך: "..כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר" (ויקרא יז, יא).

המיסיון המשיחי-נוצרי לא הבין את הפסוק

נתחיל בהצגת הבורות: הפסוק הזה אינו עוסק כלל בסליחת חטאים אלא באיסור ההלכתי שלא לאכול דם. ראו מה כתוב פסוק אחד לפני:

"וְאִישׁ.. אֲשֶׁר יֹאכַל כָּל דָּם וְנָתַתִּי פָנַי בַּנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת אֶת הַדָּם.." (ויקרא יז, י)

ופסוק אחד אחרי: "..כָּל נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא תֹאכַל דָּם.. "(ויקרא יז, יב).

ולמה התורה אסרה לאכול דם? ובכן אחת הסיבות היא שבעבר היו עובדי אלילים שהיו אוכלים דם וחושבים שבכך הם נטמאים ומתחברים לשדים ולכוחות שליליים, וכדי לבטל את דעתם האלילית המשובשת ולהעבירה מן העולם, התורה אומרת שאסור לאכול דם כי זה נראה כמי שמנסה להתחבר לשדים. וכדי להראות שהדם לא מטמא, התורה אומרת להפך: הדם מטהר את האדם מחטאיו כשנזרק על המזבח על פי כללי הקורבנות שבתנ"ך.

לסיכום: אין קשר בין הפסוק "..כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר" לסליחת חטאים.

איך זוכים לסליחת חטאים בימנו כשאין קורבנות?

אז נכון שדם הקורבן מכפר, אבל מדובר אך ורק על קורבנות שהיו בזמן שבית המקדש היה קיים, ולא על קורבנות אדם שהתנ"ך מתנגד אליהם מאוד (דברים יב, לא. מיכה ו, ז).

ומלבד זאת הנביא הושע ניבא לנו מראש שתהיה תקופה שבה לא יהיו קורבנות: "כִּי יָמִים רַבִּים יֵשְׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין מֶלֶךְ וְאֵין שָׂר וְאֵין זֶבַח.." (הושע ג, ד), ולכן ה' נתן לנו אפשרויות רבות נוספות לסליחת חטאים מלבד קורבן.

סליחת חטאים על ידי תפילה, תשובה וחֲרָטָה על המעשה

אם מישהו פגע בנו, לפעמים קשה לנו לסלוח לגמרי. אבל ה' הודיע לנו שהוא שונה מאיתנו ואם האדם מתחרט על חטא ומבקש ממנו סליחה הוא סולח באופן מוחלט: "יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ, כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם ה'" (ישעיהו נה, ז ח). כלומר ה' סולח למי שמתחרט ומשפר מעשיו.

פסוקים נוספים שה' סולח: "..לְמַעַן יָשׁוּבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְסָלַחְתִּי לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם" (ירמיהו לו, ג).

"הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רָשָׁע, נְאֻם אֲדֹנָי ה'?? הֲלוֹא בְּשׁוּבוֹ מִדְּרָכָיו וְחָיָה!"

"וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיַּעַשׂ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה הוּא אֶת נַפְשׁוֹ יְחַיֶּה"

"כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת נְאֻם אֲדֹנָי ה' וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ"

"וַיִּרְאֶה וַיָּשָׁב מִכָּל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה חָיוֹ יִחְיֶה לֹא יָמוּת"

"וְהָרָשָׁע כִּי יָשׁוּב מִכָּל חַטֹּאתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה וְשָׁמַר אֶת כָּל חֻקּוֹתַי וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה חָיֹה יִחְיֶה לֹא יָמוּת  כָּל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא יִזָּכְרוּ לוֹ, בְּצִדְקָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה יִחְיֶה"

"הַשְׁלִיכוּ מֵעֲלֵיכֶם אֶת כָּל פִּשְׁעֵיכֶם אֲשֶׁר פְּשַׁעְתֶּם בָּם וַעֲשׂוּ לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה וְלָמָּה תָמֻתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל"

"לָכֵן אִישׁ כִּדְרָכָיו אֶשְׁפֹּט אֶתְכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי ה' שׁוּבוּ וְהָשִׁיבוּ מִכָּל פִּשְׁעֵיכֶם וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם לְמִכְשׁוֹל עָוֹן" (יחזקאל יח, כא – לב)

"מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא, יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם"  (מיכה ז, יח יט)

סליחת חטאים על ידי חסד ונתינת צדקה- ממון

ה' נותן לאדם ממון ומשאיר בידו את הבחירה מה לעשות בממון זה. וכשהאדם בוחר לחלק לצדקה כסף שהרוויח, או להתאמץ ולעשות בגופו חסדים עם הזולת, הדבר מהווה עבורו כפרת עוונות:

"וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן ה' אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי זָהָב אֶצְעָדָה וְצָמִיד טַבַּעַת עָגִיל וְכוּמָז לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵינוּ לִפְנֵי ה'" (במדבר לא, נ)

"לֹא יוֹעִילוּ אוֹצְרוֹת רֶשַׁע וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת"

"בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן וּבְיִרְאַת ה' סוּר מֵרָע" (משלי י, ב. טז, ו).

מה עדיף? קורבן, או תשובה וצדקה?

על פי התנ"ך, עשיית תשובה ונתינת צדקה עֲדִיפוֹת הרבה יותר מהבאת קורבן! שהרי כתוב במפורש: "עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, נִבְחָר לַה' מִזָּבַח" (משלי כא, ג).

כמו כן קורבן מכפר רק על חטא שנעשה בשוגג (ויקרא ד, ב), ואילו תשובה וצדקה מכפרות אפילו על עוון שנעשה במזיד, לדוגמא:

"..יָשׁוּבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְסָלַחְתִּי לַעֲוֹנָם.."

או: "בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן.." וכפי שראינו כבר למעלה.

עוד ראיות שתשובה וחסד עדיפים מקורבנות:

"וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל: הַחֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים? כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה'! הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב, לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים" (שמואל א טו, כב)

שמואל אומר לשאול המלך שה' מעדיף שאדם ישמע ויקשיב לו וילך בדרכיו, יותר מאשר הבאת קורבן ("זֶּבַח").

ואומר מיכה הנביא בשם ה' שחסדים ומעשים טובים, עדיפים מהבאת קורבן:

"בַּמָּה אֲקַדֵּם ה' אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם, הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה, הֲיִרְצֶה ה' בְּאַלְפֵי אֵילִים בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי שָׁמֶן? הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי?

הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ" (מיכה ו, ו ח)

ובתהילים כתוב: ".. כִּי לֹא תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה עוֹלָה לֹא תִרְצֶה, זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה"  (תהילים נא, יח).

כלומר הזבח היותר רצוי אצל ה' הוא לב שמתחרט על העוונות שעשה .

וירמיהו אומר לבאים לבית המקדש להקריב קורבנות, שהעיקר זה שיפור המעשים ולא הבאת קורבנות:

"..שִׁמְעוּ דְבַר ה' כָּל יְהוּדָה הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַה', כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: הֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם וַאֲשַׁכְּנָה אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה.

אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵמָּה. כִּי אִם הֵיטֵיב תֵּיטִיבוּ אֶת דַּרְכֵיכֶם וְאֶת מַעַלְלֵיכֶם אִם עָשׂוֹ תַעֲשׂוּ מִשְׁפָּט בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ" (ירמיהו ז, א ה)

ואומר הושע הנביא: "כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח, וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת" (הושע ו, ו)

"זֶבַח וּמִנְחָה לֹא חָפַצְתָּ, אָזְנַיִם כָּרִיתָ לִּי, עוֹלָה וַחֲטָאָה לֹא שָׁאָלְתָּ" (תהילים מ, ז)

דוד המלך אומר שה' מעדיף שהאדם ישמע לו וישוב על עוונותיו.

בברית החדשה

והאמת היא, שגם ישו בעצמו סבר שתשובה ובקשת סליחה מה', אלו הן הדרכים שמועילות לכפרת עוונות, כפי שרואים איך לימד את תלמידיו כיצד יש להתפלל: "..כָּךְ הִתְפַּלְּלוּ אַתֶּם.. וּסְלַח לָנוּ עַל חֲטָאֵינוּ כְּפִי שֶׁסּוֹלְחִים גַּם אֲנַחְנוּ לַחוֹטְאִים לָנוּ.. כִּי אִם תִּסְלְחוּ לִבְנֵי אָדָם עַל חַטֹּאתֵיהֶם, גַּם אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם יִסְלַח לָכֶם" (מתי ו, 9 14) וראה בברית החדשה את אגרת יעקב (ה, 19 20).

לסיכום: הפסוק "..כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר" מדבר על איסור אכילת דם, ואינו קשור לסליחת חטאים כלל.

על פי התנ"ך אין שום צורך בדם שנשפך כדי לכפר על חטאים, כי ניתן להתחרט ולבקש סליחה מה' והוא סולח באופן מוחלט.