רוב האנשים מכירים בכך שישנם כוחות סותרים בבריאה, כוחות של קדושה ושל טומאה, ולפיכך גם יצורים נוספים ונסתרים מאיתנו כמו מלאכים ושדים, רוחות ומזיקים. כל הדתות מאמינות שכוחות הכישוף נובעים מאותם שדים ומזיקים המטעים ומשקרים את האדם. מכיוון שכך, גם אדם הבטוח שזכה לגילוי אלוהי, ואכן חזה במציאות בדברים על-טבעיים של ממש, לא יוכל לדעת בוודאות שדברים אלה נבעו מעולם האמת והקדושה, ולא מכוחות אחרים כמו שדים, מלאכי שקר, מסיתים ומזיקים, ושאר כוחות מתעתעים שקיימים בעולמות עליונים ונסתרים מאיתנו. כיצד נוכל איפוא להבחין בין נביא אמת לבין מכשף ונביא שקר? האם לא ייתכנו מכשפים שאפילו אינם יודעים שכוחות טומאה משקרים להם ומטעים אותם?
כל מי שעסק בסיאנס האסור, טוען שהרוחות לעיתים קרובות משקרים ומטעים את עורכי הסיאנס. כל מי שעוסק בעל-טבעי מודה כי בעולמות העליונים קיימים כוחות של אמת כמו שקיימים גם כוחות של שקר ותעתוע ודמיון.
גם הרשעים יכולים
חשוב להכיר את העובדה שהתורה לא שוללת את היכולת של אנשים לבצע מעשי כישוף שנראים לנו בלתי טבעיים. דוגמאות נמצאות לכך גם מן התורה:
– חרטומי מצרים היו מכשפים, והפכו מקל לנחש באמצעות תעתוע או כוחות הטומאה (ראה ספר שמות פרק ז, פסוק יא).
– בלעם הרשע היה נביא גוי שניסה לקלל את ישראל נגד רצון ה', והמשיך להציע עצות רעות למלך מואב כיצד להזיק את ישראל לאחר שנכשל בכך (ראה ספר במדבר, פרק כב).
– התורה אומרת לנו במפורש להיזהר מנביאי שקר, אפילו כאשר הם מחוללים "ניסים" לעינינו (ראה ספר דברים, פרק יג).
– יתירה מזו, חז"ל עצמם שידעו להבדיל בין נביאי אמת לבין מכשפים ונביאי שקר, טענו במפורש שישו היה עוסק בכישוף, והיה "מכשף, מסית ומדיח" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין מג, עמוד א). זוהי עדות היסטורית בת 2000 שנה בקירוב של חכמי התלמוד, המעידים שישו היה עוסק בכישוף.
– זאת ועוד, חז"ל טענו שמי שיש בידו את השם המפורש, מסוגל לחולל מעשים שהם נגד הטבע. חכמי ישראל טענו שישו גנב את השם המפורש מבית המקדש (ראה מסכת כלה).
– חז"ל גם טענו שבלעם הרשע ידע את הרגע המדויק שבו הקב"ה פועל במידת הדין בעולמו, והוא היה מנצל רגע זה כדי לקלל, ולכן קללותיו היו מתקיימות (ברכות דף ז, עמוד א).
מעשה מופת פרטי או הפיכת סדרי הטבע לעיני הרבים?
ישנו הבדל עצום בין מעשים על-טבעיים בקנה מידה אישי (שיכולים להיות כישוף או קסם), ובין נסים בקנה מידה ארצי (שרק בורא עולם בכבודו ובעצמו מסוגל לעשותם). מי שמסיק שיש בורא לעולם, מבין שבכוחו של הבורא לברוא את העולם, ומכאן גם שהוא שולט בטבע עצמו. כך שהבורא מסוגל לכל דבר, כמו הפיכת המציאות וחוקי הטבע עצמם. לפיכך דת הטוענת שאירעו לה נסים בקנה מידה לאומי כגון שידוד מערכות הטבע, אלו ודאי יתגלו כמעשיו של הבורא.
כאשר אנו מחפשים בין דתות העולם טענות להפיכת הטבע בפני המונים, אין אנו מוצאים יותר ממעשי קסם פרטיים, דוגמת הליכה על פני-המים. כמעט כל דת בעולם מספרת על נביאים שעשו מעשי קסם בכדי שהעם יאמין בהם.
גם אם קיימת מציאות על-טבעית בה ניתן להשתמש (כלומר, מעשי כישוף), אין ספק כי אלו מוגבלים מאוד, ורחוקים מן ההגדרה של הפיכת הטבע או נס אלוהי. מן הבורא עצמו אנו מצפים לשינוי חוקי הטבע, או לפחות להפיכת הטבע בקנה מידה המוני, המעיד כי הוא השולט בהם ולא אחר.
תורת ישראל היא הדת היחידה הטוענת לאירועים נסיים בקנה מידה שכל העם עד להם – כמו מכות מצרים, קריעת ים-סוף, עמוד האש והענן, מעמד הר-סיני, ארבעים שנה במדבר, כיבוש הארץ בצורה ניסית ועוד. תורת ישראל היא התורה היחידה בהיסטוריה הטוענת לאירועים ניסיים בסדר גודל של הפיכת חוקי הטבע, ובקנה מידה לאומי.
שליטה בחוקי הטבע רואים אנו באופן הברור ביותר בעשרת מכות מצרים, המראות כי העושה אותן הוא הבורא השולט על הטבע וחיי כל אדם. במכת הדם וחציית ים-סוף, הוכיח הבורא שהוא שולט על המים וכל הימים. במכת הצפרדעים והכינים, הוכיח הבורא שהוא שולט בכל הרמשים. במכת הערוב הוכיח הבורא שהוא שולט על החיות, במכת ארבה הוכיח הבורא שהוא שולט על כל היצורים המעופפים, במכת החושך והברד הוכיח הבורא שהוא שולט על חוקי הטבע – עונות השנה, האש והקרח, במכת דבר הוכיח הבורא שהוא שולט על המחלות. ובמכת בכורות הוכיח הבורא שהוא נמצא בכל מקום (כדי להרוג את כל בכורי מצרים בו-זמנית), שיש לו זיכרון אוניברסאלי (לזכור בכל מקום מי בכור ומי לא), הוא נמצא בכל זמן (הוא צפה בכל לידה במצרים בכל זמן), ויש לו כח להרוג כל אדם (בכך שהוא הרג את כל בכורי מצרים ברגע אחד).
תורת ישראל היא התורה היחידה בעולם שטוענת לנסים בקנה מידה שרק בורא עולם מסוגל לעשותם, ומכאן שהיא נכתבה מפיו. והדבר נדרש כי אנשי העולם הקדמון סברו שיש אלים רבים אשר כל אחד מהם שולט על תחום אחר, ובמכות מצרים ה' גילה שהוא שולט על הכל.
ההבדל הגדול בין דת האמת לדתות אחרות
אז מה ההבדל בין כישוף לבין הנסים שנעשו לעם ישראל?
יש לעשות הפרדה מוחלטת בין הנסים המתוארים בתורה ובין מעשי קוסמות וכישופים מעשי ידי אדם, שעוד נטענו שנעשו באופן פרטי בלבד מול קומץ אנשים ולא מול האומה כולה.
לא קיימת כל ראיה היסטורית לכך שישו עשה מעשים על-טבעיים. היחידים שטוענים להליכתו של ישו על המים, ומעשה התחייה שלו מן המתים, הם אך ורק תלמידיו, או יותר נכון, מי שכתבו את הברית החדשה כמאה שנים לאחר מותו של ישו. אפילו לא ידוע מי היו האנשים שכתבו את הברית החדשה, מאין הגיעו, או מי היו אבותיהם. כל מה שיש לפנינו הוא טקסט שנכתב על ידי אלמונים שסיפרו לטענתם סיפורים ששמעו.
כאשר הברית החדשה נכתבה לראשונה, שום עם לא קיבל אותה או אפילו שמע עליה, והיא לא הייתה אפילו כת מפורסמת. למעשה שום היסטוריון מהתקופה של ישו לא הזכיר אירוע הקשור בישו או בכת המאמינים בו. רק לאחר שנת 300 לספירה לערך, קרא קיסר רומאי את הברית החדשה, והחליט להשליט את הנצרות כדת הרשמית של ארצו. כך התפשטה הנצרות בעולם – בכוח האש והחרב, בדיוק כפי שהופצה דת האסלאם.
הכנסייה הנוצרית שלטה באירופה ביד ברזל במשך אלפיים שנה, היא דיכאה את היהודים, רדפה והגלתה אותם, בטענה שהיהודים רוצחי המשיח וכופרים. רק במאות השנים האחרונות איבדה הכנסייה את כוחה הפוליטי, ומאז היא פונה לציבור באמצעות דיבורים על "אהבה" וקירוב לבבות לנצרות.
מלבד נקודה זו של חוסר אמינות של אותם מאורעות שנטענו שהיו, אין זה פלא גדול לעשות "נסים מקומיים" בקנה מידה קטן. אי אפשר להשוות זאת למאורעות אדירים, שמראים בבירור על שליטה ושינוי הטבע. כל מעשה שאדם מסוגל לעשות אותו – הוא מעשה מקומי. לכן כל הקוסמים וה"מכשפים" עושים מעשים מקומיים. בדרך של קוסמות וכישוף ניתן אולי להפוך "כוס מים" ל"כוס דם" למראית העין… אך לא ניתן להפוך ים שלם לדם!
בדרך של קוסמות ניתן לעשות מעשים מקומיים, קטנים, לקהל יעד קטן. באמצעות אשליה ניתן ליצור דברים רק למראה עין, אך לא לשנות את המציאות. ואותו הדבר עם "כישוף" (שלפי הרמב"ם גם הוא סוג של אחיזת עיניים, קוסמות).
בדרך כישוף ניתן אולי להרוג אדם, אך מובן שלא ניתן להרוג את כל בכורי מצרים באותו רגע. לשם כך צריך להיות בכל מקום, ולדעת מי בכור ומי לא בארץ שלמה, כח אשר רק נותן הנשמות מסוגל לו.
מעשה שרק אלוהים יכול לעשותו הוא מעשה אדיר מימדים, שעם שלם צופה בו – כמו ים שלם הופך לדם, ארבעים שנה של תחייה נסית במדבר, אש וברד היורדים יחד מן השמים בתזמון מתואם בפי הנביא, קריעת ים סוף וכדומה. דברים בקנה מידה אדיר שכאלו, כבר לא יכולים להיות אשליה. שום אדם בשר ודם לא מסוגל לשנות את המציאות והטבע. רק מי ששולט במציאות ובטבע מסוגל לשנותם לפי רצונו. רק מי שנמצא בכל מקום ובכל זמן מסוגל להרוג את כל בכורי מצרים באותו הרגע. תורת ישראל היא התורה היחידה בהיסטוריה הטוענת לאירועים ניסיים בסדר גודל של הפיכת חוקי הטבע, ובקנה מידה לאומי.
ואכן, במעמד הר-סיני מתבטא ההבדל הגדול ביותר בין כל דת בעולם לדת האמת היחידה. בספר דברים (ד) אומר ה' את ההבדל בין הדת היהודית לכל דת אחרת בעולם:
"לך ותשאל על הימים הראשונים שהיו לפניך, מהיום שבו ברא אלוהים את האדם על הארץ, ובכל רחבי העולם – האם היה דבר גדול כזה או אפילו רק נשמע כמוהו?, האם היה עוד עם ששמע את קול האלוהים מדבר אליו מתוך האש כמו שאתה שמעת וחיית?, או האם ניסה אלוהים לבוא ולקחת לו עוד עם בנסים גדולים ועצומים כמו שעשה לכם ה' אלוהיכם במצרים לעיני כולכם?
אתה ראית וידעת כי ה' הוא האלוהים, אין עוד מלבדו, מן השמים השמיע האלוהים את קולו ללמדך, ועל הארץ הראה לך האלוהים את כוחו הגדול, ושמעת את הדברים שאמר מתוך האש, ובגלל שאלוהים אהב את אבותיך הוא בחר בצאצאים שלהם והוציא אותך בכוחו הגדול ממצרים כדי שתירש עמים גדולים וחזקים ממך, להביא לך את ארצם של הגויים כדי לשבת בה, וידעת היום והבנת בלבך כי ה' הוא האלוהים בשמים ובארץ, חוץ ממנו אין עוד, ושמרת את החוקים ואת המצוות אותם אני מצווה אותך היום, כדי שיהיה טוב לך ולבנים שלך אחריך, כדי שתחיה זמן רב על האדמה אותה ה' אלוהיך נותן לך לתמיד".
במעמד הר-סיני נגלה האלוהים באופן אישי לכל בני-ישראל במעמד לאומי רב עוצמה. זהו המעמד הראשון והיחיד בהיסטוריה שבו הבורא פנה לעם ישירות, לא רק על ידי שליטה בטבע, כי אם על ידי פנייה ישירה לכל אדם ואדם כאילו היה הוא נביא.
במעמד הר-סיני התרחש דבר שלא היה לפני כן, דבר אשר שינה את מצבו של עם ישראל לעולם, ויצר התחייבות היסטורית מצד עם ישראל לשמור את התורה והמצוות. במעמד הר-סיני הקב"ה לא נגלה רק למשה, אלא לכל עם ישראל. ההתגלות הזו היא זו ששינתה את האמונה וההשקפה של עם ישראל לדורות, היא זו שיצרה את ההתחייבות בין עם ישראל לבורא, היא זו שבזכותה הסכים עם ישראל לקיים את התורה ולהעבירה לדורות הבאים.
וכך נאמר בספר הכוזרי (מאמר א, קטע כה): "האמונה שאני חייב בה, התחייבנו בה כל האומה הישראלית, אשר התבררה להם מציאות האלוהים במראה עיניהם במעמד הר סיני. ומשם ממשיכה המסורת שנמסרה מדור דור, והיא בבחינת מראית העין לדורות הבאים".
ואכן התורה מתארת את ההתגלות האלוהית לעם ישראל כיחידה בהיסטוריה, המוכיחה ומלמדת על מציאותו של בורא הנותן תורה ומצוות באופן אישי, נגלה לעם ישירות וכורת עימו ברית עולם לקיים את התורה והמצוות.
נס שרק אלוהים יכול לעשות
רוב המכשפים היו קוסמים, ולא היה להם שום קשר לעל-טבעי. כך כותב הרמב"ם במפורש, ומזהה את המילה המקראית "להטוט" בתור מעשי קסם ותעתוע החושים. הוא טען שכל מעשי הכישוף בתנ"ך נעשו בדרך של רמאות ואשליה טבעיים לגמרי. כך לשונו בספר המדע (הלכות עבודה זרה, פרק יא):
"ודברים האלו (של כישופים) כולן דברי שקר וכזב הן; והן שהטעו בהן עובדי עבודה זרה הקדמונים לגויי הארצות, כדי שיינהו אחריהן. ואין ראוי לישראל, שהן חכמים מחוכמים, להימשך בהבלים אלו, ולא להעלות על הלב שיש בהן תעלה (תועלת), שנאמר "כי לא נחש ביעקב, ולא קסם בישראל" (במדבר כג, כג), ונאמר "כי הגויים האלה, אשר אתה יורש אותם – אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו, ואתה – לא כן, נתן לך ה' אלוהיך" (דברים יח, יד).
כל המאמין בדברים אלו, וכיוצא בהן, ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה, אבל התורה אסרה אותן, אינו אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת, ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת, יידעו בראיות ברורות – שכל אלו הדברים שאסרה תורה, אינן דברי חכמה, אלא תוהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת, ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה, כשהזהירה על כל אלו ההבלים, "תמים תהיה, עם ה' אלוהיך" (דברים יח, יג)".
כאשר משה זרק את מטהו – המקל הפך לנחש. אך כאשר הפכו החרטומים את המקל לנחש, מה שנאמר הוא: "ויעשו כן החרטומים בלהטיהם" – שים לב לדיוק המילים. החרטומים לא באמת הפכו את המקל לנחש, הם רק עשו זאת "בלהטיהם", בקסמים שלהם, למראית עין בלבד. המקל של משה באמת הפך לנחש, ולכן גם בדרך נס אכל את הנחשים האחרים. לעומת זאת מקלותיהם של החרטומים רק נראו כאילו הם הופכים לנחשים. קרוב לוודאי שהחרטומים ידעו כיצד להחליף במהירות בין מקל לנחש, או להעמיד נחש בצורה שידמה מאוד למקל. הם עשו זאת בתכסיס, באמצעות אשליה, וזה מה שעושים כל הקוסמים בעצם.
לכן התגלה הבורא לכל עם ישראל באופן שלא ניתן עוד להגדירו כתעתוע, קסם או אשליה.
ומה אם ישו באמת עשה ניסים?
יש מי ששואל: במידה וה"ניסים" המסופרים על ישו אכן נעשו, האם הייתה בכך סיבה כלשהי להאמין בו?
התשובה ההגיונית היא שלא, וזאת בגלל שלוש סיבות עיקריות:
- גם בימינו ישנם "עושי ניסים" למיניהם, והם אינם אלא רמאים. מעשי קוסמות שכאלה היה ניתן לעשות בכל תקופה, והם אכן נעשו בידי נביאי שקר בכל התרבויות והעמים. ורבים מחוקרי הברית החדשה הגויים מודים שהניסים שישו כביכול עשה, או קימתו מהמתים אינם אלא מעשה רמאות ואחיזת עיניים, ביניהם הפילוסוף ג'ון טולנד הנוצרי, הסופר פיטר אנט, התאולוג היינריך פאולוס הנוצרי ואחרים.
- מעשיו של ישו נעשו בקנה מידה מצומצם ביותר, בדומה לקוסמים ומכשפים מקומיים. מעשיו הקטנים אינם יכולים ללמד על התגלות אלוהית בהיסטוריה. תורת ישראל, לעומת זאת, מתארת נסים כה אדירי-מימדים עד שרק בורא עולם בכבודו ובעצמו מסוגל לעשותם. קוסם ומכשף מקומי אולי יכולים להראות לנו כוס מים ההופכת לכוס דם, אך אין ביכולתו של אף אדם להפוך ים שלם לדם, להוריד אש וברד מן השמים, לקרוע את הים ולהטביע את הצבא המצרי, או להרוג כל בכור בארץ שלמה… התורה מתארת שליטה אלוהית על הטבע.
- בשונה מהסיפורים על ישו שהועברו ונכתבו על בידי יחידים, ספר התורה הועבר כעדות היסטורית של עם שלם, ומיליונים קיימו חגים ומצוות לזכר האירועים ההיסטוריים-הניסיים המסופרים בו.
- תורת ישראל מזהירה במפורש מפני נביאי שקר אפילו כאשר עושים מעשי מופתים, וקובעת שעלינו לסמוך על החכמים, ולא על פרשנות אישית של הנביאים.
