התורה מורה כי ניתן להבחין מיהו נביא אמת בראש ובראשונה על ידי כך שדבריו תואמים לתורה שקיבלנו בהר-סיני, ולכל דברי החכמים והנביאים שמדברים מכח תורתנו הקדושה. וכן, התורה קובעת מפורשות שאסור להאמין לנביא, ואפילו אם יעשה אות ומופת גלויים, במידה והוא מבקש לבטל מצוות מן התורה או ללכת אחרי אלוהים אחרים. וכך ציוותה עלינו התורה:

"כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת, וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם, לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּה יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם. 

אַחֲרֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן. וְהַנָּבִיא הַהוּא אוֹ חֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא יוּמָת כִּי דִבֶּר סָרָה עַל יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהַפֹּדְךָ מִבֵּית עֲבָדִים לְהַדִּיחֲךָ מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בָּהּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ" (דברים פרק יג, ב ו).

חז"ל עצמם שידעו להבדיל בין נביאי אמת לבין מכשפים ונביאי שקר, טענו במפורש שישו היה עוסק בכישוף, והיה "מכשף, מסית ומדיח" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין מג, עמוד א). זוהי עדות היסטורית בת 2000 שנה בקירוב של חכמי התלמוד המעידים שישו היה עוסק בכישוף.

רש"י מבאר את פשט הפסוק: "ואם תאמר: מפני מה נותן לו הקב"ה ממשלה לעשות אות? – "כי מנסה ה' אלהיכם אתכם". כלומר, דברי נביאי השקר הם מבחן הבודק את נאמנות העם לאלוהיו ולתורה. התורה מזהירה אותנו מפורשות לא להתפעל ממעשי ניסים או דברי נבואה, אלא עלינו לבטוח בנביא בראש ובראשונה בגלל שהוא מדבר מכוח התורה ועל פי נביאי האמת, ולא מדעתו האישית הסותרת את התורה שנמסרה מה'.