הטענה המשיחית-נוצרית היא שישו מת כקורבן כפרה המכפר על חטאי האנושות, ובכתבות קודמות ראינו שהרעיון המשונה שאדם אחר לוקח על עצמו את חטאיי הינו רעיון זר ומנוגד להיגיון וגם לתנ"ך שאומר במפורש: "הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת.." (יחזקאל יח, כ).
קורבן אדם: התנ"ך מתנגד נחרצות
כעת נדון בגוף הטענה המוזרה. על פי המשיחיים רק דם יכול לכפר על חטאים כי כתוב בתנ"ך: "כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא, וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר" (ויקרא יז, יא).
וכפי שהרחבנו בכתבה אחרת, זו טענת הבל, כי פסוק זה אינו עוסק בסליחת חטאים כלל אלא באיסור ההלכתי שלא לאכול דם.
מכל מקום, התנ"ך היהודי מתנגד באופן נחרץ לקורבנות אדם:
"לֹא תַעֲשֶׂה כֵן לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי כָל תּוֹעֲבַת ה' אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם" (דברים יב, לא)
והנביא זועק: "הֲיִרְצֶה ה' בְּאַלְפֵי אֵילִים בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי שָׁמֶן? הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי?" (מיכה ו, ז).
כלומר בעיני ה' קורבן-אדם נקרא "תּוֹעֲבַת השם", ובוודאי שבשום מקום בתנ"ך לא כתוב שהמשיח צריך להיות מוקרב כקורבן! (ובעקידת יצחק, ה' רק ניסה את אברהם ולא רצה שיקריב את בנו ממש).
ישו קורבן??
למרות שכבר עכשיו ברור שהרעיון שישו הוא קורבן הינו רעיון מוזר הנוגד חזיתית את התנ"ך, מכל מקום בואו נלך לפי הראש המשיחי-נוצרי ונראה אם באמת הדבר ייתכן, ונציין שלפי המשיחיים ישו הוא קורבן פסח… בואו נראה:
א. כל הקורבנות מכפרים רק על חטאים שנעשו בשוגג, ולא מכפרים על עוונות שנעשו במזיד: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה…" (ויקרא ד, ב) וגם: "וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה ..וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ.." (ויקרא ד, כז כח).
ב. כל קורבן חייב להיות תָּמִים, כלומר ללא שום פגם גופני: "כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא תַקְרִיבוּ כִּי לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶֽם" (ויקרא כב, כ) וגם במקומות נוספים רבים: "לִרְצֹנְכֶם תָּמִים.." (ויקרא כב, יט). והברית החדשה מספרת שגופו של ישו עבר התעללות על ידי הרומאים (מתי כז, 26 30 ובמקבילות).
ג. בזמן שבית המקדש היה קיים, אסור היה להקריב קורבנות בחוץ, ורק קורבן שמוקרב על גבי המזבח מכפר: "..וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם.." (ויקרא יז, יא), וישו נצלב מחוץ לבית המקדש.
ד. כל הקורבנות חייבים להמלח במלח: "וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח.." (ויקרא ב, יג), האם הרומאים שמו על ישו מלח..?
ה. לפי התנ"ך קורבן פסח הוא כלל לא מסוג הקורבנות המכפרים על חטאים!
ו. לפי התנ"ך קורבן פסח חייב להיצלות באש כולו: "כִּי אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ" (שמות יב, ט), האם ישו נצלה..?
ואפשר להמשיך עוד ועוד.
לאחר שחלק מראשי המשיחיים הבינו שטענתם טיפשית לחלוטין וסותרת את התנ"ך, הם הסבירו לפתע שישו הוא "קורבן רוחני" ולא ממשי. הבעיה בטענתם היא שאין בתנ"ך בשום מקום אזכור של "קורבן רוחני" ואפילו לא ברמז!
ומלבד זאת, הברית החדשה בעצמה מתייחסת לישו כקורבן ממשי (יוחנן יט, 33 36) ומסבירה שלא נשברו עצמותיו של ישו כדי לקיים מה שכתוב בתנ"ך על קורבן פסח: "..וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ" (שמות יב, מו).
כמו כן לאור הסתירות למול התנ"ך, קבוצה אחרת מהמשיחיים גם שינתה את דעתה, ועכשיו לטענתם ישו כן היה קורבן ממשי אבל הוא לא היה קורבן מסוג "פסח" אלא קורבן "אשם", שהוא כן מכפר על חטאים..
אז כדאי להם לעבור על סעיפים 1 עד 4 למעלה כדי שיבינו שהם לא פתרו לעצמם את הבעיה כלל.
מה דעת ישו?
האם ישו חשב שהוא קורבן? ובכן, חוקרי הברית החדשה סבורים שכל הטענה שישו היה קורבן כפרה, הינה רעיון מזוייף שנוסף בשלבים מאוחרים יותר של הנצרות.
ראו מה כותב פרופסור דוד פלוסר חוקר נצרות קדומה וזוכה פרס ישראל להיסטוריה: "האוונגליונים הסִינוֹפּטִיים הם המקור הראשי לידיעתנו על ישו.
נראה כי רעיון מות הכפרה של ישו נעדר לחלוטין מן הרובד המקורי של המסורה הסינופטית" (דוד פלוסר, יהדות ומקורות הנצרות" עמוד 406).
ובספר אחר הוא כותב: "ניתוח פילולוגי זהיר של הטקסטים הרלוונטים מראה שבשלושת האוונגליונים הראשונים אין כל אמירה אמינה לגמרי של ישו שבה הוא מבטא בבירור את הרעיון כי הוא עתיד למות כדי לכפר על החטאים של חסידיו" (ישו כנרת 2009, דוד פלוסר עמוד 163).
ובהערה מספר 34 בספרו של הפרופסור, מובאים כל הפסוקים הללו שמהם נראה כאילו ישו כן טען שבא לכפר:
" וְלָתֵת אֶת נַפְשׁוֹ כֹּפֶר בְּעַד רַבִּים" (מתי כ, 28), ".. "זֶה דָּמִי, דַּם הַבְּרִית הַנִּשְׁפָּךְ בְּעַד רַבִּים" (מרקוס יד, 24. וכן: מרקוס י, 45. מתי כו, 28. לוקס כב, 20)
אולם הפרופסור דוחה אותם וטוען שמדובר על זיופים והוספות מאוחרות, וגם בגלל שאינם מובנים דיים.
מהיכן הגיע הרעיון של קורבן אדם?
ובכן הרעיון האלילי של קורבן אדם בכלל לקוח מהעולם הפאגני העתיק.
פרופסור מייק פרקר פירסון מציין שבמסופוטמיה העתיקה התגלה פולחן של הקרבת קורבן אדם בקברים מלכותיים ("The Practice of Human Sacrifice") וכך מציין חוקר נוסף ("Bruce . "Acrobats Last Tumble". Science News, Vol 174).
הסופר הצרפתי אדוארד דֶז'וֹרדִין כותב שיש ידיעות שהיו מקריבים קורבן-אל המכפר בעד העם וחטאיו, והאל היה קם לתחייה (Dujardin Eduoard le dieu jesus pp81-214)
ובויקפדיה כתוב שבסין הקדומה היו מקריבים קורבנות אדם לאלוהי הנהר "היבו" (ויקיפדיה ערך "קורבן אדם").
לסיכום:
א.התנ"ך אוסר בתכלית קורבנות אדם, והדבר נחשב כעבירה חמורה על רצון ה'.
ב.הטענה שישו הוא קורבן היא מגוחכת לחלוטין והיא סותרת את כל מה שכתוב בתנ"ך על קורבנות.
ג. הדעה האקדמאית היא שישו מעולם לא טען שהוא קורבן. מדובר על זיוף מאוחר.
ד. קורבן אדם היה נהוג בעולם האלילי והוחדר לנצרות כדי שתתקבל על העמים העתיקים הללו.
אז איך מכפרים על חטאים בימנו כשאין קורבנות? פשוט מאוד. התנ"ך אומר שמבקשים סליחה אמיתית מה' ושומרים על מצוותיו, וה' סולח:
" וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ.." (דברים ל, ב ג)
ואומר יחזקאל הנביא: "וְהָרָשָׁע כִּי יָשׁוּב מִכָּל חַטֹּאתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה וְשָׁמַר אֶת כָּל חֻקּוֹתַי וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, חָיֹה יִחְיֶה לֹא יָמוּת. כָּל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה, לֹא יִזָּכְרוּ לוֹ.." (יחזקאל יח, כא כב)
