האם הגיוני שמאמיני דת יסתרו במודע את דעתו ואמונתו של מלכם ומושיעם? הייתכן כי מאמיני דת יחזיקו באידיאולוגית חיים הסותרת לזו של אלילם? הנה כמה אמונות יסוד בהן מחזיקים מאמיני ישו, בעוד הוא עצמו חשב אחרת:
ישו ציווה לקיים את כל מצוות התורה, אז למה מאמיני ישו טוענים אחרת?
באוונגליון של מתיו ישו מכריז "לא באתי לשנות את התורה", ישו האמין שצריך לקיים את כל מצוות התורה ואת כל המצוות שתיקנו חכמי ישראל, הוא האמין בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה. לאחר זמן מה ביטל בפועל מצוות למען הערצת תלמידיו כלפיו, והנה הסברו ההיסטורי של רבי יהודה אריה ממודינה בספרו 'מגן וחרב' (עמ' 43-46):
"היו בין היהודים בזמן ההוא, קרוב לסוף בית שני, כמה כתות, כולן מודות בתורת משה, אבל חלוקים בפירושה ומצוותיה. היו הפרושים וסופרים – הם חכמינו, אשר מהם יצאה המשנה, ומלבדם היו צדוקים, בייתוסים, איסיים, וכמה זולתם. ומכולם בחר הנוצרי (ישו) בזו האמיתית ונמשך אחר כת הפרושים, חכמינו, בכל דבריהם, הן באמונות, והן במצוות המעשיות. לפי שהאמין שהיו מקובלות דור אחר דור, בכל מכל כל. וכן נראה ברור בספר דתם שאמר לתלמידיו: "על כסא משה ישבו הסופרים והפרושים, כל אשר יאמרו לכם עשו". נמצא מודה לא רק בתורה שבכתב אלא גם שבעל פה, במה שהיה מקובל לדעתו, והיא שעמדה לו זמן מה. כי אילו היה כן שהיה דורש לשנות דבר קל מן התורה, לא היה אדם שומע לו, וכולם היו רודפיו וצריו. לכן אמר תמיד בקיומה: "אני לא באתי לשנות התורה". ועוד אמר: "שמים וארץ ימושו ודבר אחד מן התורה לא ימוש".
"אכן במקצת דברים מעטים, שהוא היה אומר שלא היו הלכה למשה מסיני ולא קבלת קדמונים אלא המצאה מאיתם, התחיל להתגרות בם ולתפוס עליהם. ומהראשונים שבהם, הייתה תקנת נטילת ידיים. כי כן תמצא בספר דתם שהיו הפרושים מוכיחים אותו: "למה תלמידיך מבזים קבלת קדמונים וזקנים ואוכלים בלי נטילת ידיים?", ובדברי חז"ל מצאנו שאמרו: "כל המזלזל בנטילת ידיים נעקר מן העולם". וכוונתם שלא מת מיתת עצמו טבעית, אלא נעקר מן העולם.
ויהי כשמוע הפרושים שאיש זה, שפל המדרגה והייחוס המשפחתי, ולא מלאו שנותיו, היה מתנגד למצוות באיזה דברים, חששו ודאגו פן תהיה זאת כת אחרת נוספת מן המהפכים, כצדוקים וביתוסים ודומיהן, והתחילו לחקור אחריו ולגדף דבריו ומעשיו. ואז הוא התחזק והשיג כמה מההמון הפשוט שנעשו תלמידיו ונמשכים לו".
ישו מעולם לא טען שאינו ילוד לאבא בשר ודם, אז למה מאמיני ישו חושבים אחרת?
ישו מעולם לא הכריז על עצמו שלא נולד מאב בשר ודם. דבר מוזר לנוכח העובדה שכיום נושא זה מהוה עיקר ובסיס אמונתם. האמת היא שהוא עצמו רק ביקש שיאמינו בו כמי שבידו להושיע את ישראל מידי הרומאים, בקשה אשר נבעה מתוך אמונתו הדמיונית בעצמו כי הוא יהיה מלך ישראל ומשיחו אשר עליו דיברו נביאי התנ"ך. ורק לאחר מותו המציאו תלמידיו המצאה תמוהה זו מסיבות מובנות.
העובדה המפתיעה היא שגם לפי ספר דתם, הברית החדשה, ישו מעולם לא הציג את עצמו כאלוהים, והוא רק התיימר להיות המשיח הגואל ומולך על ישראל, ופאולוס כותב בעצמו על ישו: "יְלוּד אִשָּׁה" (אל הגלטיים ד, 4), שזה ביטוי הכי אנושי שיש.
והנה דבריו של הרשב"ץ, מניתוח דברי האוונגליון (סתירת אמונת הנוצרים, אוצר ויכוחים, עמ' 122):
"ישו בעצמו לא אמר כלום בשום מקום שלא היה לו אב גשמי, כי בכל מקום היה קורא עצמו "בן אדם", כמו יחזקאל ודניאל, אלא שמאמיניו שיבשו אותו בשם אלהות. וכשהיה ישו קורא עצמו: "בן אלוהים" ורצו לסוקלו, אמר כי גם ישראל קרואים: "בני אלוהים". ובזה גילה דעתו שאינו עושה עצמו אלוה. ובאמת נקראו ישראל בנים למקום, שנאמר: "בנים אתם לה' אלהיכם". ומעולם לא עלה בדעתו של ישו שיהיה בלא אב גשמי, ולא חשב שנתהוה מרוח הקודש.
אמנם חשב שהוא משיח ששולח מהאל להושיע את ישראל, כמו שהבטיחו הנביאים. וכתב אחד מכותבי ספר דתם כי ישו שאל את תלמידיו מה האנשים אומרים עליו, והשיבו כי קצתם אומרים שהוא נביא וקצתם אומרים שהוא אלוה. ושאל לשמעון [הדייג מהכנרת] הנקרא כיפא: "ואתה מה תאמר בי?", והשיבו: "אני אומר שאתה הוא משיח בן אלהים חיים". ואז יישרו דבריו לישו, ואמר: "עתה אראה כי בני אדם אוהבים אותי ואם ארצה אדון דיני ברשות האל, ואיני לבדי, אלא אני ואבי אשר שלחני".
מבואר כי ישו וכן תלמידיו לא נפלו בטעות למחשבה שהוא אלוה, שהרי המשיח הוא בשר-ודם ולא אלוה, כידוע מהתנ"ך, אבל היה מכנה את עצמו: "בן אלוהים", מתוך תחושתו להיותו גדול מכל האדם.
וכשראו תלמידיו שנמסר ביד ישראל ולא נתקיים דבר ממה שחשבו עליו, התחילו להתחכם ולומר ענייני אמונתם המפורסמים, כי אמו של ישו, מרים, נתעברה מרוח הקדש בעודה בתולה וילדתו אחר תשעה חדשים, ונשארה בתולה אחר הלידה כמו קודם הלידה. ואז הנוצרים שינו את אמונתם לומר שאלוהות הוא לא אחד אלא שילוש, וניסו להסביר בהתעמקויות שונות ולא הגיוניות כיצד השילוש הזה הוא גם שלושה וגם אחד".
ישו האמין באיסור התורה "לא תעשה לך פסל", אז למה מאמיני ישו עושים אחרת?
בהדרגה נטשו הנוצרים הראשונים את שמירת ההלכה ואימצו פולחני פסלים, שקיבלו אצלם עיצוב חדש. הם ראו בהתקשרות בישו והאמונה בו את המשימה המרכזית והעיקרית. את תמונתו ואת פסלו, הציבו הנוצרים בכל מקום. ולא עוד, אלא שהם גם שיתפוהו בפולחנם. כנסיות הנוצרים קושטו ביצירות אמנות אליליות המתארות אותו ואת אמו. מתוך צביעות רבה אסרו אבות הכנסייה הנוצרית עבודת פסילים בלתי נוצרית, בהסתמך על איסור התורה "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה", אך כדי שיהא דיוקנו של מורם ורבם לנגד עיניהם תמיד, התירו את פולחן דמות ישו ואמו. ויש שהנהיגו גם עבודת פסילים אחרים. בפלפולים רבים השתדלו הנוצרים להסביר את הפולחנים האלה, ולטהר את העבודה הזרה שלהם באינספור תירוצים. המגמות השונות שהתרוצצו בנצרות בימיה הראשונים, והדעות המתנגדות שבין נוצרים חובבי הלכה ונוצרים עוקרי הלכה, מצאו את דרכם אל תוך כתבי היסוד של הנצרות, ה"ברית החדשה" המכונה אצלם אוונגליון, באופן שיוחסו בה לישו התבטאויות סותרות בעניין שמירת התורה. חכמי ישראל שהיו מודעים לפרדוקסים של כתבי הנוצרים, בזו לנוצרים חסרי האופי והעקביות.
