בכתבה זו נחקור באופן מדעי את אמינותו של ספר מעשי השליחים שבברית החדשה, ונביא דעות של חוקרים ותאולוגים.

נתחיל. ההיסטוריון הגרמני האנס ליצמן (wie wurden die Bücher des Neuen Testaments heilige Schrift? ss 52-63) כותב שקיים קטע טקסט עתיק הנקרא "קטע מוּרָאָטוֹרי" ובו יש את הרשימה העתיקה ביותר של ספרי הברית החדשה.

ברשימה זו, ספר "מעשי השליחים" נקרא "מעשה כל השליחים". הפרופסור קלוזנר (מישו ועד פאולוס א עמוד 217)  מסביר את פשר השינוי: חוץ מספר מעשי השליחים המוכר כיום, בעבר היו קיימים ספרי "מעשי השליחים" אחרים, שהיו שונים מהספר המוכר לנו כיום, וסתרו אותו.

ספרים שונים אלו סיפרו למשל על מעשי יוחנן, אנדריי, תומא, פיליפוס ועוד, הם כללו אגדות מוזרות ללא ערך היסטורי, וכנראה שעורכי הרשימה העתיקה הזאת רצו להבדיל בין הספרים הלא קדושים לדעתם, לספר שנבחר להיכנס לברית החדשה.

פרופסור קלוזנר כותב שספר מעשי השליחים כולל מגמה ברורה של אנטישמיות ורצון להראות שהיהודים הלשינו ורדפו אחרי הנוצרים הקדומים, ומוסיף שאין מדובר על ספר אובייקטיבי כלל, מכיוון שלכותב יש מגמה דתית ברורה ורצון להשפיע על דתו של האדם (מישו ועד פאולוס א עמוד 220 221).

פרופסור פול ונדלנד הגרמני טוען שכותב ספר מעשי השליחים העתיק את ספרו ממספר מקורות שונים (Die hellenistisch-römische kultur ss 314-335) זאת משום שיש חזרות וסתירות מחשידות בָספר.

לדוגמא: סיפור העמדת השליחים לדין בפני הסנהדרין מוזכר פעמיים – גם בפרק ד וגם בפרק ה, וכך גם סיפור כליאת השליחים, וכן חזרות נוספות שהחוקר מציין.

כמו כן התאולוג הנוצרי ארנסט קָסמָן (zeitschrift für theologie und kirche 49  pp 144-154) שהיה פרופסור לברית החדשה, טוען שתחילת פרק יט בספר מעשי השליחים למעשה מזוייף!

מעט דוגמאות לסתירות מביכות

הפרופסור הגרמני אדוארד שוורץ (noten zur apostelgeschichte) מצביע על סתירות שיש בספר מעשי השליחים:

בפרק י-יא מסופר שפטרוס היה הראשון שהתיר את קבלת הגויים, והשליחים והאחים כעסו עליו והוא התנצל והסביר שראה חזיון שהורה לו לעשות כך. ואילו בפרק טו כל הדברים הללו מסופרים בכלל על פאולוס ועל בר נָבָּא ולא על פטרוס.

החזיון שבו ישו כביכול התגלה לפאולוס בדרך לדמשק, מוזכר שלוש פעמים במעשי השליחים (ט, 3-9.  כב, 6-11.  כו, 12-18) וכל מי שיבדוק יגלה שקיימות סתירות קשות בין שלושת הגירסאות הללו.

וכנראה שכותב הספר הזה קצת התבלבל כי במקום אחד הוא כותב שאנשי שומרון שנטבלו על ידי פיליפוס לא קיבלו רוח הקודש כשטבלו אלא רק לאחר שפטרוס ויוחנן סמכו עליהם את ידם (מעשי השליחים ח, 16 17),

ובמקום אחר הוא כותב על הגויים הראשונים שהתנצרו, ומספר שהם קודם קיבלו את רוח הקודש ורק אחר כך טבלו (מעשי השליחים י, 44 48) – עניין משמעותי בתאולוגיה הנוצרית.

טעות נוספת: על פי כותב הספר, היהודים לא קיבלו את התורה על ידי אלוהים, אלא על ידי מלאכים: (מעשי השליחים ז, נג).

ועל אחד מהסיפורים שם פרופסור קלוזנר כותב: "ערבוב דברים"  (מישו ועד פאולוס ב עמוד 91).

לדעת החוקרים יוליוס ולהאוזן (kritische analyse der apostelgeschichte s. 29)

אדוארד שוורץ(gottinger gelehrte nachrichten  ss 3-271)

ואדוארד מאייר (ursprung und anfange d. christentums) כותב ספר מעשי השליחים טעה בסדר הזמנים של ועידת השליחים, שהתרחשה בזמן אחר לגמרי ממה שהוא כותב.

כמן כן כתוב שם שיעקב אבינו ירד למצרים בשבעים וחמש נפש (מעשי השליחים ז, 14 15), בעוד שבתנ"ך כתוב שירד לשם בשבעים נפש.

המומרים המשיחיים כרגיל טוענים שכותבי הברית החדשה ציטטו מתרגום השבעים ומכאן נובעת הטעות, רק חבל שהם שכחו שהם טוענים שהברית החדשה נכתבה בהשראה אלוהית על ידי רוח הקודש..

אם כך, למה רוח הקודש לא ציטטה מהטקסט המקורי שניתן בהר סיני?? האם רוח הקודש לא ידעה עברית ולכן היא העתיקה מתרגום השבעים היווני??..

על התיאור המנופח של מִסְפַּר תלמידי ישו: (מעשי השליחים ד, 4) קלוזנר כותב בלי להתבלבל: "זוהי גוזמא כמובן", וגם אומר: "הספר עושה רושם של דבר מעובד בכל חלקיו"  (מישו ועד פאולוס כרך א עמוד 239 288).

דבר מוזר נוסף: מעיון בספרו של התאולוג הגרמני האנס ליצמן (103 geschichte der antiken kirche I)  עוֹלָה שאלה גדולה: איזו רשות וסמכות הייתה לכהן הגדול לשלוח את פאולוס לדמשק לאסור יהודים כפי שכתוב במעשי השליחים? הרי לכהן הגדול כלל לא הייתה אפשרות לעשות זאת!

נראה שכותב ספר מעשי השליחים בכלל לא הכיר ולא הבין מה הן סמכויות הכהן הגדול ומהו תחום שיפוטו, ופשוט המציא סיפור.

ומלבד זאת, פאולוס טוען שהוא היה פרושי, אבל הוא לא שם לב שהוא סותר את עצמו כי איך יכול להיות שהכהן הגדול הצדוקי ישלח אדם פרושי??

זה כמו להגיד שהרב הראשי נמצא בקשרי חברות עם מיסיונרים נוצרים. בלתי אפשרי. לכן ברור שפאולוס שבא מתרסוס האלילית בכלל לא היה פרושי וגם מעולם לא יצא לדמשק בשליחות הכהן הגדול. זה פשוט שקר.

עוד מציין ההיסטוריון קלוזנר (מישו ועד פאולוס א עמוד 238) שסופו של ספר מעשי השליחים אינו טבעי וקטוע באופן שרירותי, וכי חסר מידע חשוב נוסף.

ומסביר הפרופסור שהכותב רצה להסתיר באופן מגמתי את מיתתו של פאלוס כדי להראות שבשורתו הצליחה אצל הגויים והתפשטה במהירות.

בקיצור הספר הזה ממש מהונדס ורחוק מלהיות מקור היסטורי אמין.

לסיכום: בכתבה זו ראינו דעות של חוקרים מובילים בתחום התאולוגיה, וגילינו שספר מעשי השליחים הנוכחי הוא רק אחד מתוך כמה ספרים מסוג זה שלא הוכנסו לברית החדשה, מכיוון שהם מכילים מידע מביך שהכנסייה רצתה להסתיר. כמו כן על פי עולם המחקר האקדמאי, הספר גדוש בסתירות, תמיהות, הוספות מאוחרות ושכתובים נוצריים. ממש ספר- פאזל.