לדעת רבים מחוקרי הברית החדשה ישו מעולם לא טען שהוא עתיד לכפר על החוטאים. ראו את דבריו של פרופסור פלוסר, היסטוריון בעל שם עולמי:
"ניתוח פילולוגי זהיר של הטקסטים הרלוונטיים מראה שבשלושת האוונגליונים הראשונים אין כל אמירה אמינה לגמרי של ישו, שבה הוא מבטא בבירור את הרעיון כי הוא עתיד למות כדי לכפר על החטאים של חסידיו" (ישו, פרופ' דוד פלוסר עמוד 163).
ואל דאגה, פרופסור פלוסר היה פילולוג דגול והכיר את הברית החדשה על בוריה, והוא כותב שם בספרו כי כל הפסוקים שמהם נראה שישו כן בא לכפר חטאים, הרי הם תוספות מאוחרות של עורכים חיצוניים או פסוקים חסרי בהירות הבנתית.
ובספר אחר שלו הוא קובע נחרצות: "בדיקתי העלתה כי הרעיון אינו נמצא מקורית בפי ישו עצמו. לא מצינו כי ישו חשב את מותו כפרה למאמיניו. ההשוואה בין האוונגליונים מראה כי ישו לא אמר זאת מעולם" (יהדות ומקורות הנצרות, פרופ' דוד פלוסר עמוד 21).
מה עשו חסידיו הנואשים של ישו לאחר מותו?
ומה לגבי טענת חסידי ישו שהמשיח אמור לסבול בעבור החוטאים ולמות במקומם? האם יש שמץ של אמת בטענה זו?
ובכן, למעשה בשום מקום בתנ"ך לא כתוב שמשיח בן-דוד אמור לסבול בעבור החוטאים ולכפר עליהם במיתתו. זוהי המצאה מאוחרת של הנצרות שרצתה לתרץ את סבלו ומותו של ישו בתלייה על צלב בביזיון כה גדול.
הנה דבריו הנחרצים של ההיסטוריון פרופסור אביעד קליינברג מאוניברסיטת תל אביב: "חלק מחסידיו (של ישו) נואשו בוודאי אל מול גבעת גולגולתא. הם שבו הביתה מאוכזבים ומבוישים. אבל היו גם כאלה שסירבו להכיר בהתמוטטות כל ציפיותיהם, שלא היו מוכנים להודות בינם לבינם ובפני אחרים, כי טעו. הללו חייבים היו למצוא דרך חדשה לפרש את מותו הטראגי של ישו" (פרופ' אביעד קליינברג, הנצרות מראשיתה ועד הרפורמציה עמוד 29).
עוד אומר ההיסטוריון הנודע פרופסור יוסף קלוזנר: "וכדי להציל את התלמידים מאכזבה… שֶׁסָּבַל המשיח מלקות וייסורי צליבה – הרי מצאו עד מהרה סעד וסמך לכך בישעיהו נג" (פרופ' יוסף קלוזנר, מישו עד פאולוס, חלק א עמוד 149).
כלומר לאחר שישו נצלב והתברר שהוא לא המשיח, תלמידיו גילו שפרק נג בישעיהו יכול להתפרש בצורה מעוותת ולשמש כסיפור כיסוי על ידי טענה שהפרק עוסק בַּמָּשִׁיחַ שסובל, וכך יכלו תלמידיו להסביר שישו שנצלב הוא "המשיח" הסובל, "בדיוק" כפי שישעיהו כביכול נתנבא עליו.
המשיחיות הנוצרית – אמונה שמתירה לך להיות רוצח ולזכות לגן עדן
התפיסה האידיאולוגית של הנצרות המשיחית לפיה די להאמין בישו כדי לזכות לגן עדן משוללת כל הגיון. הבה נתבונן בדוגמא הבאה שלא תשאיר לכם כל ספק באבסורד שבאמונה זו:
הצורר הנאצי אדולף אייכמן, שתחת ניהולו נרצחו רק בהונגריה כמעט חצי מיליון יהודים, נלכד בשנת 1960 והובא למשפט בישראל. לפני הוצאתו להורג, הובא לפניו כומר קנדי בשם ויליאם הל, כדי לשכנעו שיקבל עליו את האמונה בישוע ויתוודה.
יש אומרים שאייכמן אכן קיבל עליו את האמונה בישו, ויש אומרים שהוא סירב לקבל.
מכל מקום, בלי קשר לֶמָה שקרה באמת, נצא מנקודת הנחה שאייכמן קיבל עליו את האמונה בישו. מכאן יוצא, שלפי התאולוגיה המשיחית-נוצרית, לאחר שאייכמן מת הוא מיד עלה לגן עדן, בעוד שכל היהודים שרצח הלכו מיד לגיהינום כי הם לא האמינו בישו.
האם זה הגיוני? ענו אתם.
