תהילים פרק כב. כארי או כארו?
אחד המיסיונרים סיכם את הרעיון היהודי-משיחי במזמור כ"ב, וטען כי "דוד המלך, שכתב את מזמור כ"ב תחת השראת רוח הקודש, חזה שהמשיח שיבוא מצאצאיו- יסבול, יידחה וימות … אלוקים מפנה את פניו מן המשיח על מנת שבמוות שלו, יוכל לקחת על עצמו את חטאי ישראל והאנושות כולה".
מפאת האריכות, בואו נדלג ונגיע ישירות לפני הפסוק שלטענת המשיחיים הוא נבואה שהמשיח אמור להיצלב: 'יבש כחרש כחי ולשוני מודבק מלקוחי, ולעפר מות תשפתני'- אני מיובש וחסר כוח, הלשון שלי נדבקת בפי, השכבת אותי על עפר מוות.
ועכשיו מגיע השיא, שימו לב לפסוק י"ז: "סְבָבוּנִי כְּלָבִים עֲדַת מְרֵעִים הִקִּיפוּנִי כָּאֲרִי יָדַי וְרַגְלָי"- כלבים סבבו אותי, עדה של אנשים רעים מקיפה אותי, כמו אריה ידיי ורגליי".
נעבור לטענת המיסיונר:"החלק האחרון נשמע לכם לא הגיוני, נכון? מה הכוונה "כמו אריה ידיי ורגליי"? אז זהו, שזה לא מה שדוד המלך באמת כתב, אלא שינוי מאוחר שעשו הרבנים לטקסט. במקור הפסוק היה "כארו ידי ורגלי" , כארו ולא כארי. "כארו" בעברית מקראית זה לעשות חור, בעוד כארי זה "כמו אריה". הרבנים שינו את האות ו' לאות י' והפכו בכך את המילה כארו למילה כארי. במקור הפסוק היה ככה "סבבוני … כארו ידי ורגלי". זאת אומרת, עשו לי חורים בידיים וברגליים.
אתם מבינים? כל התיאור הזה נשמע יותר מדי כמו ישוע צלוב על הצלב לאחר שדחו אותו והתעללו בו, מה שכמובן ממש לא מתאים לרבנים, שהחליטו לפני כאלף שנה לשנות את האות ו' לאות י'. חושבים שעכשיו המצאנו את זה? במגילות ים המלח, מגילות מלפני כ-2,200 שנה המכילות בתוכן בין היתר את מזמור תהלים כ"ב, ניתן לראות כי כתוב בפסוק י"ז "כארו" ולא כארי". צליבת ישו היא אחד הרעיונות המרכזיים בנצרות ולכן הוולגטה- תרגום התנ"ך ללטינית, מציג את המילה "כארי" בתור Foderunt (ניקבו) וכך גם בגרסת המלך ג'יימס (KJV) המילה תורגמה כ-They pierced שפירושן: "הם חוררו". עד כאן הציטוט מהמיסיונרים.
ראשית, בשפה העברית כלל לא מופיעה המילה כארו אלא "כרו" (לכרות, בעבר) שפירושה לחפור, כפי שכתוב "בור כרה ויחפרהו" (תהלים ז', ט"ז), "כרו לי זדים שיחות" (תהלים קי"ט, פ"ה), "ויכרו שם עבדי יצחק באר" (בראשית כ"ו, כ"ה), "כי יכרה איש בור" (שמות כ"א, ל"ג).
אילו דוד המלך רצה לכתוב על עשיית חורים: היה עליו להשתמש בפועל "ניקבו", כפי שכתוב "וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ" (מלכים ב' פרק י"ב, י'), ולא בפועל כרו שפירושו העיקרי הוא חפירת בור. המסקנה היא שהפועל כרו אינו מתייחס לעשיית חורים. אילו המילה התקנית היא לכאורה "כארי" ולא כארו, מדוע במגילות ים המלח מופיעה האות ו'? קודם כל, המגילה שהם הציגו (5/6 HevPsalm) אינה שייכת לים המלח אלא לאזור נחל חבר במדבר יהודה, והיא לא בת 2,200 שנה אלא בערך כ-1,900 שנה. אבל מדובר בטעויות קטנות וזניחות, וכעת נתמקד בשיא:
בעת העתיקה, ההבדלים בגדלי האותיות היו פחות ניכרים. כפי שכתבה עדה ירדני ב"ספר הכתב העברי": "בתקופה זו, מטשטשים הבדלי הגובה בין אותיות האלף-בית.
האות ו' ו-י' דומות זו לזו". דוגמה לכך מהמגילה נמצאת במילה לְעֶזְרָתִי שהאות י' דומה לאות ו וכך נוצרה שם המילה "לעזרתו" וכנ"ל לגבי המילה עַצְמוֹתָי שמופיעה פעמיים כ"עצמותו", כך שהופעת המילה כארי בתוספת ו' אינה יכולה לרמוז על צליבת ישו.
עובדה מעניינת היא שבמגילה כתוב "כארו ידיה" (במקום ידי), כך שהיא אינה נחשבת מקור נאמן.
דבר חשוב לציין הוא שהאמת אינה חשובה למיסיונרים, שהרי הם מרוויחים כסף על רמאויות. הוכחה לכך היא שבעבר, הניסוח באתר המיסיונרי היה שהמחבר משתמש במונחים של בעלי חיים "אך ורק כדי לתאר את אויביו, ולא את עצמו. ולכן הפרשנות של "כאריה" לא מתקבלת על הדעת, לפי ההקשר".
אלא האמת היא שאפילו לטענת היהודים המשיחיים: מוכרח שהפסוק הנ"ל מתפרש במשמעות של אריה, בגלל שהמחבר כן מתאר את עצמו במושג של בעל חיים, כפי שאמר: "רחוק מישועתי דברי שאגתי" (תהלים כ"ב, ב'). הכוונה היא שהמחבר השווה את עצמו לאריה שכול הזמן זועק ומחפש את ישועתו. אם כך, יוצא שהמילה "כארי" אכן מתאימה לטקסט.
כשהצגתי את המידע הנ"ל לעורך האתר המיסיונרי, מה הוא עשה? פשוט מאוד: ניסה להתווכח וכשלא הצליח, הודה בטעות ושינה את הטענה לדבר אחר…
כעת הבנו שגם בהתאם לדברי המיסיונרים, מזמור כ"ב אינו מנבא על צליבתו של ישו!
מאת: יהב נהוראי בגים, מחבר הספר נגד המיסון "וישלח את העורב".
