הרעיון של המשיחיים שמישהו אחר יסבול בעבור החטאים שלי הוא מנוגד לתנ"ך שאומר שחור על גבי לבן שאיש לא יכול לכפר בעבור חטאי האחר, ולכך ישנן כמה ראיות, ונציין את חלקן:
1. "הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת, הִיא תָמוּת: בֵּן לֹא-יִשָּׂא בַּעֲוֹן הָאָב, וְאָב לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הַבֵּן–צִדְקַת הַצַּדִּיק עָלָיו תִּהְיֶה, וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע עָלָיו תִּהְיֶה" (יחזקאל יח, כ).
יחזקאל הנביא מוחה בשם ה' על אותה דעה שגויה לפיה ההורים חוטאים – "אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר", והבנים הם אלה שמשלמים את מחיר החטאים – "וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִּקְהֶינָה". והנה הוא מוסיף לאמור בשם ה': "וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר, מַה לָּכֶם אַתֶּם מֹשְׁלִים אֶת הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִּקְהֶינָה? חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יה' אִם יִהְיֶה לָכֶם עוֹד מְשֹׁל הַמָּשָׁל הַזֶּה בְּיִשְׂרָאֵל! הֵן כָּל הַנְּפָשׁוֹת לִי הֵנָּה, כְּנֶפֶשׁ הָאָב וּכְנֶפֶשׁ הַבֵּן לִי הֵנָּה, הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת" (יחזקאל יח, א-ד).
ה' מכריז שחור על גבי לבן כי רק הנפש החוטאת היא תשלם בעבור חטאיה שלה, ולא מישהו אחר.
2. נאמר מפורש בתורה: "ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד נֹשֵׂא עָוֹן וָפָשַׁע וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים" (במדבר יד, יח). כאשר "ארך אפים" משמעו שהקב"ה לא מוותר על חטאים, אלא ממתין ונותן אפשרות לחוטאים לשוב בתשובה. ו"על שלשים ועל רבעים" פירושו שהקב"ה ממתין לראות אולי הדורות הבאים ישובו בתשובה. ואם הם מחזיקים בחטאי אבותיהם, הקב"ה מענישם.
לפיכך, הצדיק אשר בוחר להתייסר בייסורי הדור – לא מוחק את חטאי הדור, וגם לא את הגיהינום של החוטאים, אלא אך ורק מעורר את מידתו של ה' להאריך אפיו – שלא להעניש את הדור עתה, אלא להמתין.
3. כך גם מסופר בספר מלכים על יאשיהו המלך, אשר גילה כי נבואת החורבן והגלות עומדים להגיע על העם, אך בזכות ששב בתשובה והחזיר בתשובה – אמרה לו חולדה הנביאה:
"יַעַן רַךְ לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים בְּשָׁמְעֲךָ אֶת דְּבָרָיו עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו וַתִּכָּנַע לְפָנַי וַתִּקְרַע אֶת בְּגָדֶיךָ וַתֵּבְךְּ לְפָנָי וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי נְאֻם ה': הִנְנִי אֹסִפְךָ אֶל אֲבֹתֶיךָ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל קִבְרֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם וְלֹא תִרְאֶינָה עֵינֶיךָ בְּכֹל הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו וַיָּשִׁיבוּ אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר" (דברי הימים ב, לד, כז-כח).
כלומר, בזכות תשובתו השלמה של יאשיהו, זכה לדחות את הרעה של הגלות והחורבן לדור מאוחר יותר! אך לא ביטל את גזירת הגלות לגמרי ולא כיפר על חטאים של אף אחד.
האם זה הגיוני שהצורר הנאצי אדולף אייכמן הגיע לגן עדן?
על פי התנ"ך היהודי, אף אדם לא יכול להעלים את חטאי חברו. והדבר גם מנוגד להגיון ולמוסר הפשוט: האם ייתכן שבורא העולם, שהוא תכלית השלמות והצדק, יוותר לכל החוטאים על מעשיהם ויטיל את כל האשמה והסבל על אדם חף מפשע? האם ייתכן שאדם חף מכל אשמה יתענה בעבור החטאים שלי, ואפילו מרצונו, ואני אצא נקי? השכל האנושי מסרב להכיר בטענה זו.
ואם לא די בכך, הרי שטענה זו סותרת את תכלית הבריאה על ידי מניעת האדם להגיע לשלמותו ותיקונו כשבוחר בטוב. הידיעה שאדם אינו צריך לתת דין וחשבון על חטאיו ולהיענש עבורם, מונעת ממנו להילחם בדחפיו השליליים ולבחור בטוב ובמוסרי.
ומכאן יש להתבונן בדוגמא הבאה: הצורר הנאצי אדולף אייכמן, שרק בהונגריה תחת ניהולו נרצחו כמעט חצי מיליון יהודים, נלכד בשנת 1960 והובא למשפט בישראל. לפני הוצאתו להורג, הובא לפניו כומר קנדי בשם ויליאם הל, כדי לשכנעו שיקבל עליו את האמונה בישו ויתוודה.
יש אומרים שאייכמן אכן קיבל עליו את האמונה בישו, ויש אומרים שהוא סירב לקבל. מכל מקום, בלי קשר לֶמָה שקרה באמת, בואו נניח לרגע שאייכמן קיבל עליו את האמונה בישו. לפי התאולוגיה המשיחית-נוצרית, יוצא שאייכמן מת ומייד עלה לגן עדן, בעוד שכל היהודים שרצח הלכו מיד לגיהנום כי הם לא האמינו בישו.
האם זה הגיוני?
לסיכום, על פי התנ"ך לא קיים מושג של אדם הסובל בשביל לכפר על חטאי חברו. כל תפיסה אחרת מנוגדת לתנ"ך והומצאה לאחר שישו נצלב בכדי לתרץ את מיתתו של "המשיח".
